חוויות משפחתיות בילדות:
בקיץ,בעת החופשות של בתי הספר, הממשלה הפולנית היתה מעמידה חשמליות עבור
ילדים ללא תשלום ללב העיר ושם היינו מבלים עד הערב וחוזרים.כך היינו נהנים מבילוי
בזמן החופש.אני זוכר שהיינו נוסעים בקיץ לתקופה של 6 שבועות לעיירה קטנה ליד
וורשה פלניצה (PALENIZA). ההורים שכרו צריף,אבא היה בא פעם בשבוע לשבת,
אמא היתה קצת מתעסקת במסחר עם דגים מעושנים,פיטלינג. אני אהבתי לזלול את
הפיטלינג עם לחמניות קימל.בעיירה פלניצה יש אגם טבעי מסביב אי ונדנדה גדולה
וגבוהה.בילינו את הזמן באוירה טובה,חיפוש פטריות,בילוי ביערות,טיול רגלי למרחקים.
גם שם למדתי בחדר כמה שעות אצל רבי,ואני זוכר גם היה דולף מהתקרה לכיתה שם.
במה עסקו היהודים בוורשה:
בין היהודים היו הרבה בעלי מלאכה וגם בעלי עסקים.
לפני המלחמה היהודים עסקו בהרבה מלאכות והיו גם סבלים .
היה רחוב בשם מכייסקה פינת תבנדר.
בעלי מוניות בתור הראשון(כל מיני סוגי מכוניות :שברולט,פורד,פולסקי
פיאט ושטייר אוסטרי).היתה גם מכונית קטנה לשני אנשים כולל הנהג.
אחרי המוניות,עמדו בעלי כרכרות על תלבושתם המיוחדת,עם כל מיני כפתורים נוצצים
וכובע קסקט עם סמל. הסוסים היו מצוחצחים וריתמותיהם עם כל מיני אביזרים נוצצים.
אחריהם בעלי עגלות בלי סוסים. הם היו נרתמים לעגלה וסוחבים אותה.בסוף,הסבלים
בעלי גוף רחבים וגבוהים.היו מצויידים בחבלים לשם קשירה.
הדוד נח היה לו קשר עם סבלים, היה מעביר כונניות גדולות וכבדות לכל מיני חנויות
ולאנשים פרטיים.הסבל היה בא ,שם על הגב ,קושר היטב וצועד קילומטרים עד שמגיע
למקום חפצו.
השימוש העיקרי של הסבלים ובעלי הכח נוצל בזמן שהיו קטטות בין נוצרים ויהודים.
בגן העירוני בוורשה היו מדי פעם התנפלויות ע"י פלנגות סטודנטים פולנים נגד יהודים
בגן הציבורי.הם היו מכים יהודים זקנים,נשים ומגרשים אותם מהגן.הפלנגות סילקו את
היהודים מהגן.ואז היהודים היו מפיצים את הנעשה בגן וכל הסבלים ובעיקר מרחוב
קרוכמלנה היו יוצאים עם מקלות נגד הפלנגות הפולניות.כך שמרו על כבוד היהודים
בוורשה. ברחוב קרוכמלנה בזמן המלחמה היה בית היתומים המפורסם של המחנך הדגול
יאנוש קורצ'אק.היהודים עסקו בעבודות עץ ונגרות,סנדלרות,מכולת ותווך דירות.
בשבת היו אוכלים חמין.
ביום שישי אמא היתה מכינה סיר גדול של
שעועית,תפ"א,בשר,קישקה וביצים.לקחו את
הסיר למאפייה בשליסקה 49,היו מדביקים פתק,משלמים
9 זלוטי ו25 אגורות.
למחרת בשעות 9:00 עד 10:00 היו מביאים את
הסיר,אוכלים ארוחה דשנה,נחים, ואחר
הצהריים הולכים לבקר קרובים או להיפך. מטיילים
בגנים ציבוריים,לא נוסעים,הולכים
ברגל,כדי לא לחלל שבת.
יהודים
שמרו כשרות,החרדים נהגו לסעוד סעודה בצאת השבת אצל הרבי. שמרו על
תלבושת חגיגית לקדושת השבת.לא היו עובדים בשבת.
חנויות היהודים היו סגורות ובימי
ראשון היו סגורות בגלל הנוצרים.
אנחנו
היינו נוהגים לטייל לאזור שדה התעופה בוורשה.שדה מוקוטויבסקה.שם היו
מעופפים כדורים פורחים עם סלים ואנשים,זה היה
בשבילנו אטרקציה.וגם ראינו מטוסים
קלים ובעיקר שדות אחו באורך קילומטרים וריחות
ניחוח של פרחים. היינו נושמים
לתוכנו,ובנוסף
שותים חלב חם מהפרה לבריאות ,כך אמרו.
פעם
כשהיית בן 6 או 7 הלכתי לאיבוד בוורשה,התבלבלתי ברחובות,קצת רחוק ממקום
מגורי.שוטר פולני גילה אותי והביא אותי הביתה.
הורי שילמו קנס 5 זלוטי,שזה היה סכום
של יום עבודה של פועל.
בכלל
לשוטרים הפולנים היה מעמד מיוחד.כשהיה מופיע שוטר ברחוב כולם ובעיקר
רוכלים למיניהם נעלמו כלא היו.פחדו להיתפס
ע"י שוטרים,להאסר ולקבל קנסות קשים.
אנחנו
גרנו שנה לפני המלחמה ברחוב טברדה 24.זה בנין עם שתי חצרות,כמאה משפחות
גרו בארבע קומות.בקומה הרביעית היה מועדון/מטה
התנועה.מפלגת בית"ר של פולין.לא
היתה דריסת רגל למועדון התנועה.שומר המועדון גר
שם והוא חבב אותי.נתן לי בולים
מארץ ישראל.תמונות שונות,תמונות של
ז'בוטינסקי.בסוף גם הלכתי מספר פעמים לקן
בית"ר,אחי הגדול השתייך לשומר הצעיר.לא פעם
היו מכות בין חברי תנועת השומר
הצעיר לבין חברי ביתר.
כל הארועים החשובים שהתקיימו בתנועת בית"ר
התקיימו בחצר מגורי.
פעם הופיע זבוטינסקיו, אני חושב שגם בגין,
בוורשה.
חברי בית"ר באו בהמוניהם,לבושים בהדר,וחבשו
כובעים עם סמל המנורה,
בגדים חומים וחגורות עור.הסתדרו בשלשות ורביעיות
וצעדו בתהלוכה לכיוון רחוב טלומצקה, לבית הכנסת
המרכזי הגדול,
שנשאר
שלם עד היום.
אני
הייתי מזדנב מאחורי התהלוכה עד לפני רחבת בית הכנסת הגדול.כשנמאס לי ,הלכתי
לבקר את הדוד שלום רובין ברחוב נלבקי 38,אח של
אבא. היה גר קרוב למקום.
בחגים היו מקפידים על שמירת אופיים של כל חגי
ישראל.בפסח לא אכלו חמץ,עשו סדר
משפחתי.בסוכות בנו סוכות ואכלו בסוכה,קשטו אותה ושמו
מחצלות ירוקים על גג הסוכה.
בראש השנה
מברכים את בני המשפחה .בחנוכה אבא היה מדליק נרות.בפורים התחפשנו.
ילדים היו הולכים ומתדפקים בפתחי בתים,שרים שירים
ומקבלים דמי חנוכה,משחקים
בסביבונים וכו.פורים היה יוצא בחורף חנוכה בתחילת החורף.
ברחובות היו שמים
מיני תנורים לחימום על פחם,היינו שופכים מים ,יוצרים פס בכביש
שקט יחסית,זה היה קופא והופך למקום החלקה בנעליים. היינו
קושרים חבל מאחרי
כרכרה ונגררים ק"מ רבים על פני העיר.גם חטפתי לא
פעם שוט מהעגלון שהרגיש בי.
היינו עושים
בובות שלג וזורקים כדורי שלג אחד על השני, בגן הציבורי, ססקי.
תחילת המלחמה:
ב-1.9.1939, פרצו הגרמנים את המחסום בגבול פולין-גרמניה .הגרמנים דהרו
בטנקים ,
משוריינים שונים ,מכוניות ,אופנועים.העלו מטריה של מטוסים מפציצים לפני
כיבוש
העיר בצורה קשה. בעיקר וורשה סבלה הרבה מהפצצות.
לפעמים הפולנים הצליחו לירט מטוס
גרמני. הייתי מאוד סקרן,פעם הלכתי כמה ק"מ כדי
לראות מטוס גרמני בוער. כשהצבא הגרמני התקרב לפרברי ורשה, הצבא הפולני
התמוטט
לגמרי.חלקו העיקרי נסוג לכיוון מזרח ,לגבול הרוסי,חלק הצליח להיכנס לרוסיה
והיתר
נלקחו לשבי הגרמני.חלק ערקו,לבשו בגדים אזרחיים וברחו למקום מגוריהם.
בוורשה היו שתי מפלגות 1.פ.פ.ר
פולסקה ,קבוצת עובדים.
2.פ.פ.ס פולסקה קבוצה סוציאליסטוצה. הם שלטו בעיר .על
שרוולם היה פס וזה סימן למי הם שייכים.הם הקימו בריקדות,מחסומים מגרוטאות
שונים,
הפכו חשמליות,מכוניות ,עגלות וסתם עצים.כל זה נעשה להקשות על כיבוש העיר.
הגרמנים עמדו 3,4 שבועות והפגיזו את העיר ללא הכר.בתים שלמים נהפכו לשלדים
עם
חורים,פרצו שריפות.ניסו לכבות אבל בדרך כלל לא הצליחו.בכל פעם הגרמנים
התקדמו
יותר לכיוון העיר.
אני זוכר בזמן תפילת ראש השנה,
באחד החדרים נפל פגז של תותח על יד חלון החדר.
נפצעו מספר אנשים. יהודים לא הלכו לבית הכנסת מפחד. כל פעם הופיעו מטוסים
והפציצו את העיר.מים לא היה,האוכל עמד להיגמר.אמא נתנה לכל אחד תרמיל על
הגב,
ובתוכו קצת דברי מזון לשעת חרום ובגדים להחלפה.
הפולנים היו חותכים נתחי חלקים מהסוסים שנפלו ברחובות.אלה היו סוסי צבא
שהחיילים
השאירו בנסיגה.הבשר היה אדום,עשו מזה קציצות בעיקר.טורים ארוכים השתרכו
לפני
מאפיות בשביל לקבל כיכר לחם.לא פעם קרה שמטוסים גרמנים ריססו טורים שלמים
במכונות ירייה.
אחרי
כל הפצצה או הפגזה,הייתי רץ מרחוב טברדה 24 ,היכן שגרנו לרחוב פאנסקה 37
שם גרו הסבתא ודודה טולה ודוד נח,שיינדל אשתו
וילדם הקטן, לבדוק שהם בחיים.
המרחק
היה 1 ק"מ ובדרך היו מונחות הרבה גוויות חללים.
הייתי מקפץ מעליהם וכך מפלס לי דרך. אחר כך באו
משאיות ,העמיסו את הגוויות,
נשים גברים וילדים,העבירו אותם לכיכר
קזיבובסקי,קברו אותם זמנית.
כך המשאיות עשו כמה נגלות ביום.
רוב
פולין היתה כבר כבושה ע"י הגרמנים.רק וורשה ומודלון.מודלון זה מקום מוגן
ע"י
מספר מבצרים שבנו אותם במלחמת העולם הראשונה.זה
ניצלו הפולנים והגנו על המקום
עד הסוף,גם וורשה הגנה על עצמה בכבוד רב,אלא
שפקעה סבלנותו של היטלר ימח שמו,
הוא הוציא אולטימטום לכניעה תוך אפס שעות.
הפולנים לא ענו על הכניעה ואז הפעילו הגרמנים
הפגזות קשות יומם ולילה.
הפצצות איומות. כל העיר היתה אפופת עשן.
הגרמנים כנראה ידעו בדיוק איפה גרים היהודים
והם הפעילו פצצות תבעירה לרוב ברובעי
היהודים. פצצה אחת נפלה מול הבית שלנו.
חוליה
של הצבא הפולני ירו על מטוס. הגרמנים הטילו פצצה של טון.
אנחנו הוקפצנו חצי מטר גובה מהרצפה מההדף.
הכל
התנפץ ,ברחנו מהבית לבית אחר,גם שם זרקו פצצה.
לא ידענו לאן לברוח 4 ילדים ואמא, רצנו מבית
לבית לתפוס מחסה, והמטוסים בשלהם
צוללים וזורקים פצצות.
הגרמנים הפציצו 24 שעות,ללא הפוגה.הכל בער
,אנשים מתו.
בן דוד שלי גם מת מירי של פגז. לאחר כל החורבן
מנהיגי הממשלה הפולנית חתמו על
כניעה ובה נכבשה ורשה,מודולין ופולין כולה.מכאן
ואילך החלו הצרות על יהודי פולין.
היא גרמניה והוא יהודי סיפור עזרה
עם התבססות השלטון הנאצי בגרמניה, יהודי גרמניה חיפשו מקלט בארצות שכנות .לא
היא גרמניה והוא יהודי סיפור עזרה
עם התבססות השלטון הנאצי בגרמניה, יהודי גרמניה חיפשו מקלט בארצות שכנות .לא
חשבו שבבוא
העת הגרמנים יצאו למלחמה ושוב יהיו תחת השלטו הנאצי.חלק מיהודי
גרמניה הגרו מעבר לים לאנגליה ,לארה"ב
לאוסטרליה,דרום אפריקה.
אבל
גם פולין בתחילה היתה ארץ מקלט לפליטי גרמניה. אמא שלי הכירה משפחה
אחת,משפחה מעורבת ,שהבעל היה יהודי,האישה
גרמניה,היה להם בן בגיל16.זה היה
כנראה בן שלה,אבל נראה שהיתה הבנה טובה בתוך
המשפחה וחיו בהרמוניה.
אני התידדתי עם הבן שלהם,הוא למד קצת פולנית
והבנתי קצת גרמנית שלמדתי ממנו.
הם חיו בדירה מודרנית בבנין חדש ברחוב של
עשירים.הם חיו בעושר,כנראה לבעל הבית
היהודי היה כסף.כשהצבא הגרמני פרץ לפולין, הרסו
כפרים בכוח ובעיקר את עיר הבירה
ורשה. 80% מהעיר נהרסה בהפצצות כבדות ממטוסים
שטוקרס,שהצטיינו בצלילה כלפי
מטרות וככה דיכו והרסו.בנוסף גם מתותחים
שהגרמנים כיתרו את וורשה וירו פגזים ללא
הפסק על העיר ובעיקר באזור בו גרו בצפיפות
יהודים.
מאות
נהרגו ואלפים נפצעו.המזון בבית הלך ואזל.צנרת המים נפגעה,היינו הולכים לנהר
הויסלה,מהלך 5,6 ק"מ ומביאים מים בפחים
ודליים לשתיה.כשהגרמנים כבשו את וורשה,
חילקו מזון לפי תלושים.כמות זעירה של מזון
לנפש.
הרעב החל לתת את אותותיו.הרבה יהודים התחילו
למות מרעב ובעיקר ילדים שהוריהם
לא יכלו לספק את האוכל המינימלי.
אני
הייתי יוצא מהגטו לצד הארי הנוצרי, קונה מצרכי מזון,מבריח אותם לגטו.חלק מוכר
וחלק היה משמש אוכל לבית.
לא תמיד הצלחתי לקנות. לא היה לי מספיק כסף וגם
פחדתי שנערים פולנים יתנפלו עלי
באיזו סמטת רחוב ויגזלו ממני את כל הקניה.הגענו
למצב גרוע,אין כסף ואין אוכל.יצאתי
מהגטו בהתחמקות בין חשמליות והלכתי ברגל מספר
ק"מלאיפה שגרה המשפחה המוכרת.
דפקתי
בדלת,את הדלת פתחה האישה,הבעל לא היה איתה.היא סיפרה ששהעבירה את
בעלה היהודי לגטו זמנית והיא מטפלת
באפשרותלהבריח אותו לחוץ לארץ,לאנגליה .שם
היו לו עסקים. אף פעם לא ראיתי אותו עובד והם
חיו חיים טובים.ביקשתי ממנה האם היא
יכולה לתת לי משהו בשביל לאכול הביתה לאמא.היא
היתה מאוד ידידותית .אמרה לחכות
קצת עד שהבן שלה יבוא. בינתיים סיפרתי לה מה
נעשה בגטו,שהרבה מתים,יש מחלות
אין עבודה ואין כסף.אנשים מיואשים מהחיים,לא
יודעים על גורלם בעתיד.סיפרה
לי שהבן התגייס לצבא הגרמני,ובזכות זה יעזרו לה
הגרמנים להוציא את בעלה היהודי
מפולין לאנגליה או לארה"ב. בינתיים הבן
שלה הגיע ,הוא שירת לא רחוק מהבית,באיזה
בניין משטרתי בוורשה.הדלת נפתחה,הבן שלה
נכנס,רעד עבר בגופי בראותי פאייטים
גרמנים עם פס סרט על שרוול חולצתו,צלב קרס שחור
וכובע על כתפיו.הושטתי לו ידי
לשלום כמו בזמנים קודמים.רק חשבתי שאולי מכר
נשמתו לשטן ואולי הוא מושפע
מהחברים הגרמנים בצבא, ושלא יעולל לי משהו רע.
האמא
אמרה לו שיקח אותי לשוק ויקנה כל מיני דברי אוכל ושיתן לי
בשביל המשפחה.נפרדתי מהגרמניה ויותר לא ראיתי
אותה בחיים.
הלכתי צמוד עם הבן המחויל במדי הגרמנים.
הפולנים שעברו בקרבתנו שמו עין.
בטח
חשבו שמוביל אותו למאסר.
הגענו לשוק,הוא קנה מהדוכנים ומלא לי תרמיל מלא
ושני סלים במזון.
והוא שילם.כולם פקחו עיניים, לא יכלו לתפוס
שחייל גרמני עם סרט של צלב
קרס על השרוול קונה מזון ליהודי ומשלם.וגר זאב
עם כבש,ימי משיח הגיעו.
יצאתי מהשוק והלכתי לכיוון הגטו הביתה,הוא הלך
בקרבתי ושמר עלי שלא
יתנפלו פרחחים פולנים עלי.
פרחחים פולנים לא היה חסר בתקופה הזאת.הוא ליווה אותי עד כניסת המעבר
לגטו.
דיבר עם החייל הגרמני שעמד למשמרת במעבר וכך
זכינו לאיזה שבוע אוכל.
הודיתי לו עבור הכל,
כמה שנים לא ראיתי אותו,ב1944 ,בנסיגה הגרמנית
מרוסיה פגשתי אותו .הוא לא הכיר
אותי,הייתי בחור נוצרי,הוא היה בדאגות על מצבו
האישי במקרה ויפול בשבי הרוסי.
----------------------------------------------
בשבת היה אבא הולך לבית הכנסת של טברדה.בית
כנסת נושיק שול (?)
בית הכנסת נהרס במלחמה. לידו היה עוד בית כנסת
מפורסם מאוד בשם:"נוזיק-שול".
בטברדה 6 בית הכנסת נשאר עד היום.הפולנים שרפו
אותו ב-1997.זה בית הכנסת
הכי גדול וחשוב.
כשאבא היה מתפלל ,אני הייתי נעלם והולך לגן
הציבורי הגדול גן –ססקי.היו שם
בריכות לילדים,סנאים על העצים ,אגם מים
וברבורים.מגרש כדור סל,שעון שמש עתיק
מבנה יפה,עם 11 שערים.בתוכו לפיד בוער קבוע יום
ולילה,לזכר החייל האלמוני.משמר
כבוד עם נשק מכודן על כתף וחיילים שהלכו הלוך
ושוב מצוחצחים ונותנים כבוד למקום.
מי שעבר את השערים היה צריך להסיר את הכובע מעל
ראשו לשם כיבוד זכר החייל
האלמוני.
בנוסף,אחרי השערים היה פסל על גבי סוס של מהנדס
בשם פוניאטובקי.
קיים גשר בטון על נהר ויסלה בוורשה על
שמו.למקום הזה קוראים כיכר פילזוצקי על שם
מרשל פילסוצקי נשיא פולין שמת ב-1935.זה היה
עצום.לטקסים ממלכתיים .למשל פעם
ביקר מלך רומניה קרול השני ואני ראיתי אותו
במכוניתו הפתוחה על כל מדליונותיו.גם
טקס קבורת פולסוצקי היה באותו כיכר ומאז נשאר
על שמו הכיכר.פלסוצקי היה טוב
ליהודים באופן יחסי לעומת נשיאים פולנים אחרים.
אומרים שאשתו היתה יהודיה הרופא
ממוצא יהודי.היה לנו אלבום תמונות בבית מהנשיא
פולסוצקי,כל האזור הזה היה אזור
של הצבא הפולני,הסתובבו שם חיילים
וקצינים.מכיוון שהיינו צריכם להצדיע לקצינים
לפי החוק לא הסתובבו שם.קצת הלאה היתה העיר
העתיקה של וורשה,בלודר בית המלכות
של פולין,פסל של האסטרולוג קופרניקוס בגובה רב.
טקס קבורת פולסוצקי היה באותו כ
כיכר.נהר הויסלה על ארבעת גשריו:פויאטובסקי
,קרבציא,קוליובי וקרביזה עליו עברו
חשמליות,נהרס במלחמה.בצד הולכי הרגל גשר
קוליוב. נהרס במלחמה, פוניאטובסקי
נשאר שלם.
--------------------------------------------------
אחות של אבא ,מרים רובין עזבה את וורשה
ב-1937,8 .היא הגיעה לארץ ,התחתנה
בארץ.ילדה בן-קיבלנו תמונה ממנה מארץ
ישראל.התמונה היתה על רקע מגדל דוד
בירושליים,היא בנה ובעלה. כשהגעתי לארץ,חיפשתי
אותה, לדאבוני לא מצאתי אותה.
יכול להיות שעזבה את הארץ,לפי שמועות שונות.
---------------------------------------
פיסות נייר עליהן כתובות חוויות ונושאים שונים
קרוכמלנה היו יוצאים עם מקלות
נגד הפלנגות הפולניות.כך שמרו על כבוד היהודים
---------------------------------------
פיסות נייר עליהן כתובות חוויות ונושאים שונים
1.פגישה בפולטוסק בחפירות על נהר נרב עם
זיגמונט פטר.
2.בריחה מאזור אוסטרולנקה מעבודות
חפירות באמצעות עגלה עם אמא של קובלסקי , דרך גשר פולטוסקי ושהייה בעיר פולטוסק,בדיקת חייל על הגשר.
הייתי מתחת לשמיכה בעגלה.
3.אזהרה ע"י קצין אס אס. בחורשה
מתו.
שוחחתי עם זיגמונט פטר איך אני מצליח
להסתתר בכפר פוינטקי דוילנה.
4.התקפת הצבא הרוסי על העיר פולטוסק.
כיבוש העיר ע"י הרוסים.פיצוץ הגשר הגדול ע"י הצבא הגרמני הנסוג. אנדרלמוסיה בתוך הצבא הגרמני לאחר שהצבא האדום פלשויצר
ראש גשר בצד המערבי של
העיר פולטוסק.
הכוחות הרוסיים עברו את
הנהר נרב בסירות.
הגרמנים בנסיגה דרסו את חייליהם בכבישים מרוב בהלה.
הלכתי ברגל כל הלילה ממקום הריכוז, בו הגרמנים החזיקו אותנו בתוך
חווה חקלאית גדולה.
בדרך ביקרתי אצל נוצרים מבני משפחת אולשבסקי ואכלתי שם ארוחת בוקר.
הגעתי לכפר פויטקו-דוילנה למשפחת אוילשבסקי ולדיסלב.
הם לא ידעו שום דבר על התקרבות החזית הרוסית ומיגור הצבא הגרמני בפולטוסק.
כעבור שבועיים המשק של אוילשבסקי נתפס ע"י הצבא הגרמני בתור בסיס
מאחורי קו החזית.
5.קרב בין מטוסים רוסיים לגרמנים.ואק
רוסי מול מסרשמידט גרמני. מאות מטוסים B17 אמריקאיים
עברו בשמיים מכיוון גרמניה לכיוון אזור רוסי. גרמניםם ירו במזניטקי (תותח
אנטי אוירי) השמיים היו מכוסים התפוצצויות פגזי הזנוטקטת.
6.נפילת מטוס תובלה גרמני בכפר שכן.
רצתי לראות את המטוס.
היה טייס יהודי בין 6 טייסים רוסיים.חיילות רוסיות עבדו בבתי חולים גם
קרביות.
קוזקים סיבירקים פינו מזחלות טנקים.
8.שבויים גרמנים בתחנת רכבת בנלשסקי.קפואים
,מלוכלכים .רבו ביניהם על זנבות
סיגריות ואוכל.
ישנו
על בטון קר ,תחת שמירה ועבדו בפירוק טנקים ותותחים מקולקלים.
9.זקן מופלג שאל :"כמה ק"מ לגבול
הגרמני"
10.הרחבת פסי רכבת.
11.גבויוצק, עיר ליד וורשה 10 ק"מ בניית
גשר,גירוש יהודים לגטו.
12.פ.פ.ס. פולסקה פרטיה אצואליסטוצנה,הגענו אל
העיר וורשה.
הקימו מתרסים, בריקדות.הפכו חשמליות,מכונות גרוטאות,חפרו תעלות,עשו כל
שיכלו
להקשות כניסת הגרמנים לעיר.
כך
גם פ.פ.ר. פולסה הרציה רובוטניצה.
13.מחסנים בווילה נפרצו ע"י ההמון .שדדו
כל מה שהיה על יד וורשה.
14.ארנר ישראל גר מול הבית שלי בוורשה.טוען שגר
ברחוב אחרי.מכיר טוב את
הסביבה שאני גרתי,כל בתי הכנסת וכל בתי המדרש שילדים יהודים למדו בהם.
15.שרגא אלטמן שהיה בא אליו,היו לו קרובי משפחה שגרו בחצר איפה אני גרתי, משם
הכיר אותו.
16.ספורט- רוטולץ ,מתאגרף יהודי,אלוף פולין
לפני המלחמה במשקל זבוב גם ברחוב
מכונסקה. בשעה 7 בערך הייתי מסתכל בעד החלון באימון שלו באולם ביתו.
היה
שוטר בגטו וורשה.נעלם.
חציבת בלוקים של קרח מנהר הויסלה בחורף.הקרח אוחסן הקרח במשך מספר חדשים
ללא
פריזידרים.
בתי
ספר נפרדים בין בנים לבנות.אולמות שמחה נפרדים בין גברים ונשים.
סוגי מכוניות: רולס
רויס,פקרד,סטודיביקר,ציטרואן ופורד,שברולט טטרא פוא,פיאט ,
שטייר...
סוגי סיגריות: ארגו, מווה,נשה,ראגיפס.
עיתונים: נש פצשקלונדי,קרוזלה,וידויכוויד קלורוב,ניס דו וולט,ספורטויניץ
וידוכויו,וידטק, נוי קורייר.
בשבת היו אוכלים חמין.
ביום שישי אמא היתה מכינה סיר גדול של שעועית,תפ"א,בשר,קישקה
וביצים.לקחו את
הסיר למאפייה בשליסקה 49,היו מדביקים פתק,משלמים 9 זלוטי ו25 אגורות.
למחרת בשעות 9:00 עד 10:00 היו מביאים את הסיר,אוכלים ארוחה דשנה,נחים,
ואחר
הצהריים הולכים לבקר קרובים או להיפך. מטיילים בגנים ציבוריים,לא נוסעים,הולכים
ברגל,כדי לא לחלל שבת.
יהודים שמרו כשרות,החרדים נהגו
לסעוד סעודה בצאת השבת אצל הרבי. שמרו על
תלבושת חגיגית לקדושת השבת.לא היו עובדים בשבת. חנויות היהודים היו סגורות
ובימי
ראשון היו סגורות בגלל הנוצרים.
אנחנו היינו נוהגים לטייל לאזור
שדה התעופה בוורשה.שדה מוקוטויבסקה.שם היו
מעופפים כדורים פורחים עם סלים ואנשים,זה היה בשבילנו אטרקציה.וגם ראינו
מטוסים
קלים ובעיקר שדות אחו באורך קילומטרים וריחות ניחוח של פרחים. היינו
נושמים
לתוכנו,ובנוסף שותים חלב חם
מהפרה לבריאות ,כך אמרו.
פעם כשהיית בן 6 או 7 הלכתי
לאיבוד בוורשה,התבלבלתי ברחובות,קצת רחוק ממקום
מגורי.שוטר פולני גילה אותי והביא אותי הביתה. הורי שילמו קנס 5 זלוטי,שזה
היה סכום
של יום עבודה של פועל.
בכלל לשוטרים הפולנים היה מעמד
מיוחד.כשהיה מופיע שוטר ברחוב כולם ובעיקר
רוכלים למיניהם נעלמו כלא היו.פחדו להיתפס ע"י שוטרים,להאסר ולקבל
קנסות קשים.
אנחנו גרנו שנה לפני המלחמה
ברחוב טברדה 24.זה בנין עם שתי חצרות,כמאה משפחות
גרו בארבע קומות.בקומה הרביעית היה מועדון/מטה התנועה.מפלגת בית"ר של
פולין.לא
היתה דריסת רגל למועדון התנועה.שומר המועדון גר שם והוא חבב אותי.נתן לי
בולים
מארץ ישראל.תמונות שונות,תמונות של ז'בוטינסקי.בסוף גם הלכתי מספר פעמים
לקן
בית"ר,אחי הגדול השתייך לשומר הצעיר.לא פעם היו מכות בין חברי תנועת
השומר
הצעיר לבין חברי ביתר.
כל הארועים החשובים שהתקיימו בתנועת בית"ר התקיימו בחצר מגורי.
פעם הופיע זבוטינסקיו, אני חושב שגם בגין, בוורשה.
חברי בית"ר באו בהמוניהם,לבושים בהדר,וחבשו כובעים עם סמל המנורה,
בגדים חומים וחגורות עור.הסתדרו בשלשות ורביעיות
וצעדו בתהלוכה לכיוון רחוב טלומצקה, לבית הכנסת המרכזי הגדול,
שנשאר שלם עד היום.
אני הייתי מזדנב מאחורי התהלוכה
עד לפני רחבת בית הכנסת הגדול.כשנמאס לי ,הלכתי
לבקר את הדוד שלום רובין ברחוב נלבקי 38,אח של אבא. היה גר קרוב למקום.
בחגים היו מקפידים על שמירת אופיים של כל חגי
ישראל.בפסח לא אכלו חמץ,עשו סדר
משפחתי.בסוכות
בנו סוכות ואכלו בסוכה,קשטו אותה ושמו מחצלות ירוקים על גג הסוכה.
בראש השנה מברכים את בני המשפחה .בחנוכה אבא
היה מדליק נרות.בפורים התחפשנו.
ילדים היו
הולכים ומתדפקים בפתחי בתים,שרים שירים ומקבלים דמי חנוכה,משחקים
בסביבונים
וכו.פורים היה יוצא בחורף חנוכה בתחילת החורף.
ברחובות היו שמים מיני תנורים לחימום על
פחם,היינו שופכים מים ,יוצרים פס בכביש
שקט
יחסית,זה היה קופא והופך למקום החלקה בנעליים. היינו קושרים חבל מאחרי
כרכרה
ונגררים ק"מ רבים על פני העיר.גם חטפתי לא פעם שוט מהעגלון שהרגיש בי.
היינו עושים בובות שלג וזורקים כדורי שלג אחד
על השני, בגן הציבורי, ססקי.
----------------------------------------------------------------------------------------
תחילת המלחמה:
ב-1.9.1939, פרצו הגרמנים את המחסום בגבול פולין-גרמניה .הגרמנים דהרו
בטנקים ,
משוריינים שונים ,מכוניות ,אופנועים.העלו מטריה של מטוסים מפציצים לפני
כיבוש
העיר בצורה קשה. בעיקר וורשה סבלה הרבה מהפצצות.
לפעמים הפולנים הצליחו לירט מטוס
גרמני. הייתי מאוד סקרן,פעם הלכתי כמה ק"מ כדי
לראות מטוס גרמני בוער. כשהצבא הגרמני התקרב לפרברי ורשה, הצבא הפולני
התמוטט
לגמרי.חלקו העיקרי נסוג לכיוון מזרח ,לגבול הרוסי,חלק הצליח להיכנס לרוסיה
והיתר
נלקחו לשבי הגרמני.חלק ערקו,לבשו בגדים אזרחיים וברחו למקום מגוריהם.
בוורשה היו שתי מפלגות 1.פ.פ.ר
פולסקה ,קבוצת עובדים.
2.פ.פ.ס פולסקה קבוצה סוציאליסטוצה. הם שלטו בעיר .על
שרוולם היה פס וזה סימן למי הם שייכים.הם הקימו בריקדות,מחסומים מגרוטאות
שונים,
הפכו חשמליות,מכוניות ,עגלות וסתם עצים.כל זה נעשה להקשות על כיבוש העיר.
הגרמנים עמדו 3,4 שבועות והפגיזו את העיר ללא הכר.בתים שלמים נהפכו לשלדים
עם
חורים,פרצו שריפות.ניסו לכבות אבל בדרך כלל לא הצליחו.בכל פעם הגרמנים
התקדמו
יותר לכיוון העיר.
אני זוכר בזמן תפילת ראש השנה,
באחד החדרים נפל פגז של תותח על יד חלון החדר.
נפצעו מספר אנשים. יהודים לא הלכו לבית הכנסת מפחד. כל פעם הופיעו מטוסים
והפציצו את העיר.מים לא היה,האוכל עמד להיגמר.אמא נתנה לכל אחד תרמיל על
הגב,
ובתוכו קצת דברי מזון לשעת חרום ובגדים להחלפה.
הפולנים היו חותכים נתחי חלקים מהסוסים שנפלו ברחובות.אלה היו סוסי צבא
שהחיילים
השאירו בנסיגה.הבשר היה אדום,עשו מזה קציצות בעיקר.טורים ארוכים השתרכו
לפני
מאפיות בשביל לקבל כיכר לחם.לא פעם קרה שמטוסים גרמנים ריססו טורים שלמים
במכונות ירייה.
אחרי
כל הפצצה או הפגזה,הייתי רץ מרחוב טברדה 24 ,היכן שגרנו לרחוב פאנסקה 37
שם גרו הסבתא ודודה טולה ודוד נח,שיינדל אשתו
וילדם הקטן, לבדוק שהם בחיים.
המרחק
היה 1 ק"מ ובדרך היו מונחות הרבה גוויות חללים.
הייתי מקפץ מעליהם וכך מפלס לי דרך. אחר כך באו
משאיות ,העמיסו את הגוויות,
נשים גברים וילדים,העבירו אותם לכיכר
קזיבובסקי,קברו אותם זמנית.
כך המשאיות עשו כמה נגלות ביום.
רוב
פולין היתה כבר כבושה ע"י הגרמנים.רק וורשה ומודלון.מודלון זה מקום מוגן
ע"י
מספר מבצרים שבנו אותם במלחמת העולם הראשונה.זה
ניצלו הפולנים והגנו על המקום
עד הסוף,גם וורשה הגנה על עצמה בכבוד רב,אלא
שפקעה סבלנותו של היטלר ימח שמו,
הוא הוציא אולטימטום לכניעה תוך אפס שעות.
הפולנים לא ענו על הכניעה ואז הפעילו הגרמנים
הפגזות קשות יומם ולילה.
הפצצות איומות. כל העיר היתה אפופת עשן.
הגרמנים כנראה ידעו בדיוק איפה גרים היהודים
והם הפעילו פצצות תבעירה לרוב ברובעי
היהודים. פצצה אחת נפלה מול הבית שלנו.
חוליה
של הצבא הפולני ירו על מטוס. הגרמנים הטילו פצצה של טון.
אנחנו הוקפצנו חצי מטר גובה מהרצפה מההדף.
הכל
התנפץ ,ברחנו מהבית לבית אחר,גם שם זרקו פצצה.
לא ידענו לאן לברוח 4 ילדים ואמא, רצנו מבית
לבית לתפוס מחסה, והמטוסים בשלהם
צוללים וזורקים פצצות.
הגרמנים הפציצו 24 שעות,ללא הפוגה.הכל בער
,אנשים מתו.
בן דוד שלי גם מת מירי של פגז. לאחר כל החורבן
מנהיגי הממשלה הפולנית חתמו על
כניעה ובה נכבשה ורשה,מודולין ופולין כולה.מכאן
ואילך החלו הצרות על יהודי פולין.
--------------------------------------------
רחיצת חייל צעיר גרמני במים קרים בתוך הגורן
בבליה עם שני חיילים גרמנים במברשת.
הפשיטו אותו עירום בקור עז לפי פקודה של רב סמל
גרמני.
הפצצה של נשלסק ע"י מפציצים רוסים.תקפו
שיירה עמוסה בתחמושת.הפגזים עפו לכל
הכיוונים.פוינקי –דולנה על ד נשלסק.הגרמנים
שחיו בכפר נתקפו חרדה ופחד.איום שבא
להם בהפתעה כרעם ביום בהיר.התחבאו במרתפי תפוחי
אדמה.זה היה סימן טוב בשבילי
שהגרמנים מתמוטטים,ברגע שלוחצים עליהם.
היטלר יוגנט התאמנו בפיאטים פנצ'ר פאוסט
חשמלי,נגד טנקים.
נפילת מטוס תובלה גרמני.
כיבוש חלקות קטנות בחזית פולטוסק.
לקיחת שבויים רוסיים.פעם ראשונה ראיתי שבויים רוסיים,פצועים
וחבולים.
הגרמנים ניסו את הנשק הרוסי שנלקח שלל.מכונת
ירייה עם 72 כדורים ב"צלחת". פ.פ.ס
אוטומטי,תותח אנטי-טנקי פגוע.קיצרו לו במסור את
הקנה והשתמשו בו נגד הרוסים.הנשק
בצבא הגרמני הלך ואזל,ניצלו שלל רוסי.
פלוגות עבודה יהודים הונגרים ורומנים שירתו את
הצבא ההונגרי והרומני שלחם לצד
הנאצים נגד הרוסים.עיקר עבודתם היתה חפירת
תעלות,נקיון חדר אוכל,כביסה וניגון
בכינור לקצינים
רומניים לפני שינה,צחצוח מגפיים וכו.
עם התבססות
השלטון הנאצי בגרמניה, יהודי גרמניה חיפשו מקלט בארצות שכנות .לא
חשבו שבבוא
העת הגרמנים יצאו למלחמה ושוב יהיו תחת השלטו הנאצי.חלק מיהודי
גרמניה הגרו מעבר לים לאנגליה ,לארה"ב
לאוסטרליה,דרום אפריקה.
אבל
גם פולין בתחילה היתה ארץ מקלט לפליטי גרמניה. אמא שלי הכירה משפחה
אחת,משפחה מעורבת ,שהבעל היה יהודי,האישה
גרמניה,היה להם בן בגיל16.זה היה
כנראה בן שלה,אבל נראה שהיתה הבנה טובה בתוך
המשפחה וחיו בהרמוניה.
אני התידדתי עם הבן שלהם,הוא למד קצת פולנית
והבנתי קצת גרמנית שלמדתי ממנו.
הם חיו בדירה מודרנית בבנין חדש ברחוב של
עשירים.הם חיו בעושר,כנראה לבעל הבית
היהודי היה כסף.כשהצבא הגרמני פרץ לפולין, הרסו
כפרים בכוח ובעיקר את עיר הבירה
ורשה. 80% מהעיר נהרסה בהפצצות כבדות ממטוסים
שטוקרס,שהצטיינו בצלילה כלפי
מטרות וככה דיכו והרסו.בנוסף גם מתותחים
שהגרמנים כיתרו את וורשה וירו פגזים ללא
הפסק על העיר ובעיקר באזור בו גרו בצפיפות
יהודים.
מאות
נהרגו ואלפים נפצעו.המזון בבית הלך ואזל.צנרת המים נפגעה,היינו הולכים לנהר
הויסלה,מהלך 5,6 ק"מ ומביאים מים בפחים
ודליים לשתיה.כשהגרמנים כבשו את וורשה,
חילקו מזון לפי תלושים.כמות זעירה של מזון
לנפש.
הרעב החל לתת את אותותיו.הרבה יהודים התחילו
למות מרעב ובעיקר ילדים שהוריהם
לא יכלו לספק את האוכל המינימלי.
אני
הייתי יוצא מהגטו לצד הארי הנוצרי, קונה מצרכי מזון,מבריח אותם לגטו.חלק מוכר
וחלק היה משמש אוכל לבית.
לא תמיד הצלחתי לקנות. לא היה לי מספיק כסף וגם
פחדתי שנערים פולנים יתנפלו עלי
באיזו סמטת רחוב ויגזלו ממני את כל הקניה.הגענו
למצב גרוע,אין כסף ואין אוכל.יצאתי
מהגטו בהתחמקות בין חשמליות והלכתי ברגל מספר
ק"מלאיפה שגרה המשפחה המוכרת.
דפקתי
בדלת,את הדלת פתחה האישה,הבעל לא היה איתה.היא סיפרה ששהעבירה את
בעלה היהודי לגטו זמנית והיא מטפלת
באפשרותלהבריח אותו לחוץ לארץ,לאנגליה .שם
היו לו עסקים. אף פעם לא ראיתי אותו עובד והם
חיו חיים טובים.ביקשתי ממנה האם היא
יכולה לתת לי משהו בשביל לאכול הביתה לאמא.היא
היתה מאוד ידידותית .אמרה לחכות
קצת עד שהבן שלה יבוא. בינתיים סיפרתי לה מה
נעשה בגטו,שהרבה מתים,יש מחלות
אין עבודה ואין כסף.אנשים מיואשים מהחיים,לא
יודעים על גורלם בעתיד.סיפרה
לי שהבן התגייס לצבא הגרמני,ובזכות זה יעזרו לה
הגרמנים להוציא את בעלה היהודי
מפולין לאנגליה או לארה"ב. בינתיים הבן
שלה הגיע ,הוא שירת לא רחוק מהבית,באיזה
בניין משטרתי בוורשה.הדלת נפתחה,הבן שלה
נכנס,רעד עבר בגופי בראותי פאייטים
גרמנים עם פס סרט על שרוול חולצתו,צלב קרס שחור
וכובע על כתפיו.הושטתי לו ידי
לשלום כמו בזמנים קודמים.רק חשבתי שאולי מכר
נשמתו לשטן ואולי הוא מושפע
מהחברים הגרמנים בצבא, ושלא יעולל לי משהו רע.
האמא
אמרה לו שיקח אותי לשוק ויקנה כל מיני דברי אוכל ושיתן לי
בשביל המשפחה.נפרדתי מהגרמניה ויותר לא ראיתי
אותה בחיים.
הלכתי צמוד עם הבן המחויל במדי הגרמנים.
הפולנים שעברו בקרבתנו שמו עין.
בטח
חשבו שמוביל אותו למאסר.
הגענו לשוק,הוא קנה מהדוכנים ומלא לי תרמיל מלא
ושני סלים במזון.
והוא שילם.כולם פקחו עיניים, לא יכלו לתפוס
שחייל גרמני עם סרט של צלב
קרס על השרוול קונה מזון ליהודי ומשלם.וגר זאב
עם כבש,ימי משיח הגיעו.
יצאתי מהשוק והלכתי לכיוון הגטו הביתה,הוא הלך
בקרבתי ושמר עלי שלא
יתנפלו פרחחים פולנים עלי.
פרחחים פולנים לא היה חסר בתקופה הזאת.הוא ליווה אותי עד כניסת המעבר
לגטו.
דיבר עם החייל הגרמני שעמד למשמרת במעבר וכך
זכינו לאיזה שבוע אוכל.
הודיתי לו עבור הכל,
כמה שנים לא ראיתי אותו,ב1944 ,בנסיגה הגרמנית
מרוסיה פגשתי אותו .הוא לא הכיר
אותי,הייתי בחור נוצרי,הוא היה בדאגות על מצבו
האישי במקרה ויפול בשבי הרוסי.
----------------------------------------------
פלניצה.
בעיירה גרו כמה משפחות יהודיות.היה להם קרקעות
לגידול ירקות והיה להם חנות ירקות.
גם גידו עיזים לחלב ובשר.שמוליק קירשנבאום
ז"ל בא מפלניצה.
בשבת היה אבא הולך לבית הכנסת של טברדה.בית
כנסת נושיק שול (?)
בית הכנסת נהרס במלחמה. לידו היה עוד בית כנסת
מפורסם מאוד בשם:"נוזיק-שול".
בטברדה 6 בית הכנסת נשאר עד היום.הפולנים שרפו
אותו ב-1997.זה בית הכנסת
הכי גדול וחשוב.
כשאבא היה מתפלל ,אני הייתי נעלם והולך לגן
הציבורי הגדול גן –ססקי.היו שם
בריכות לילדים,סנאים על העצים ,אגם מים
וברבורים.מגרש כדור סל,שעון שמש עתיק
מבנה יפה,עם 11 שערים.בתוכו לפיד בוער קבוע יום
ולילה,לזכר החייל האלמוני.משמר
כבוד עם נשק מכודן על כתף וחיילים שהלכו הלוך
ושוב מצוחצחים ונותנים כבוד למקום.
מי שעבר את השערים היה צריך להסיר את הכובע מעל
ראשו לשם כיבוד זכר החייל
האלמוני.
בנוסף,אחרי השערים היה פסל על גבי סוס של מהנדס
בשם פוניאטובקי.
קיים גשר בטון על נהר ויסלה בוורשה על
שמו.למקום הזה קוראים כיכר פילזוצקי על שם
מרשל פילסוצקי נשיא פולין שמת ב-1935.זה היה
עצום.לטקסים ממלכתיים .למשל פעם
ביקר מלך רומניה קרול השני ואני ראיתי אותו
במכוניתו הפתוחה על כל מדליונותיו.גם
טקס קבורת פולסוצקי היה באותו כיכר ומאז נשאר
על שמו הכיכר.פלסוצקי היה טוב
ליהודים באופן יחסי לעומת נשיאים פולנים אחרים.
אומרים שאשתו היתה יהודיה הרופא
ממוצא יהודי.היה לנו אלבום תמונות בבית מהנשיא
פולסוצקי,כל האזור הזה היה אזור
של הצבא הפולני,הסתובבו שם חיילים
וקצינים.מכיוון שהיינו צריכם להצדיע לקצינים
לפי החוק לא הסתובבו שם.קצת הלאה היתה העיר
העתיקה של וורשה,בלודר בית המלכות
של פולין,פסל של האסטרולוג קופרניקוס בגובה רב.
טקס קבורת פולסוצקי היה באותו כ
כיכר.נהר הויסלה על ארבעת גשריו:פויאטובסקי
,קרבציא,קוליובי וקרביזה עליו עברו
חשמליות,נהרס במלחמה.בצד הולכי הרגל גשר
קוליוב. נהרס במלחמה, פוניאטובסקי
נשאר שלם.
-----------------------------------------------------------------
במה עסקו היהודים בוורשה:
בין היהודים היו הרבה בעלי מלאכה וגם בעלי
עסקים.
לפני המלחמה היהודים עסקו בהרבה מלאכות והיו גם
סבלים .היה רחוב בשם מכייסקה
פינת תבנדר.בעלי מוניות בתור הראשון(כל מיני
סוגי מכוניות :שברולט,פורד,פולסקי
פיאט ושטייר אוסטרי).היתה גם מכונית קטנה לשני
אנשים כולל הנהג.
אחרי המוניות,עמדו בעלי כרכרות על תלבושתם
המיוחדת,עם כל מיני כפתורים נוצצים
וכובע קסקט עם סמל. הסוסים היו מצוחצחים
וריתמותיהם עם כל מיני אביזרים נוצצים.
אחריהם בעלי עגלות בלי סוסים. הם היו נרתמים
לעגלה וסוחבים אותה.בסוף,הסבלים
בעלי גוף רחבים וגבוהים.היו מצויידים בחבלים
לשם קשירה.
הדוד
נח היה לו קשר עם סבלים, היה מעביר כונניות גדולות וכבדות לכל מיני חנויות
ולאנשים פרטיים.הסבל היה בא ,שם על הגב ,קושר
היטב וצועד קילומטרים עד שמגיע
למקום חפצו.
השימוש העיקרי של הסבלים ובעלי הכח נוצל בזמן
שהיו קטטות בין נוצרים ויהודים.
בגן העירוני בוורשה היו מדי פעם התנפלויות
ע"י פלנגות סטודנטים פולנים נגד יהודים
בגן הציבורי.הם היו מכים יהודים זקנים,נשים
ומגרשים אותם מהגן.הפלנגות סילקו את
היהודים מהגן.ואז היהודים היו מפיצים את הנעשה
בגן וכל הסבלים ובעיקר מרחוב
קרוכמלנה היו יוצאים עם מקלות
נגד הפלנגות הפולניות.כך שמרו על כבוד היהודים
בוורשה. ברחוב קרוכמלנה בזמן המלחמה היה בית
היתומים המפורסם של המחנך הדגול
יאנוש קורצ'אק.היהודים עסקו בעבודות עץ
ונגרות,סנדלרות,מכולת ותווך דירות.
------------------------------------------------------------
אחות של אבא ,מרים רובין עזבה את וורשה
ב-1937,8 .היא הגיעה לארץ ,התחתנה
בארץ.ילדה בן-קיבלנו תמונה ממנה מארץ
ישראל.התמונה היתה על רקע מגדל דוד
בירושליים,היא בנה ובעלה. כשהגעתי לארץ,חיפשתי
אותה, לדאבוני לא מצאתי אותה.
יכול להיות שעזבה את הארץ,לפי שמועות שונות.
------------------------------------------------------------
בקיץ,בעת החופשות של בתי הספר,הממשלה הפולנית
היתה מעמידה חשמליות להסעת
ילדים ללא תשלום ללב העיר ושם היינו מבלים עד
הערב וחוזרים.כך היינו נהנים מבילוי
בזמן החופש.אני זוכר שהיינו נוסעים בקיץ לתקופה
של 6 שבועות לעיירה קטנה ליד
וורשה פלניצה (PALENIZA). ההורים שכרו צריף,אבא היה
בא פעם בשבוע לשבת,
אמא היתה קצת מתעסקת במסחר עם דגים
מעושנים,פיטלינג. אני אהבתי לזלול את
הפיטלינג עם לחמניות קימל.בעיירה פלניצה יש אגם
טבעי מסביב אי ונדנדה גדולה
וגבוהה.בילינו את הזמן באוירה טובה,חיפוש
פטריות,בילוי ביערות,טיול רגלי למרחקים.
גם שם למדתי בחדר כמה שעות אצל רבי,ואני זוכר
גם היה דולף מהתקרה לכיתה שם.
------------------------------------
צ'חנוב משפחת באומגרט. שיינדיל נשואה לדוד
נח,אח של אמי.הם משפחה 7,8 אחים,3,2
בנות.אבא שלהם התעסק במסחר בקר.גרו במרכז
צ'חנוב צמוד לבניין בן 3,4 קומות.
הגרמנים הפכו את הבנין למשטרה של העיר ואנשי
גסטפו .
היה להם בית פרטי וחלקת קרקע של 10 דונם ליד
הבית.
אחרי המלחמה ביקרתי אם אבעק פיינגבלט
מחיפה,הבית היה קיים,תפוס על ידי הפולנים.
יש ידיעות על מישהו מהמשפחה שנשאר בחיים,התגורר
בכפר סירקין.לא מצאתי.
חיפשתי את דודה טולה דולמן ,אחות של
אמא.הסתמכתי על ספר של ניצולי השואה.
מצאתי שם של טובה דולמן מוורשה בגיל 22,23 זה
מתאים.שוחררה ממחנה ברגן בלזן
בגרמניה ב 1945.מתגוררים באזור
ירושליים.נשואה,התכתבתי איתה וקיבלתי תשובה
שלילית.לפי הפרטים שאני מסרתי. היא היתה אחות
של דוד נח.יותר לא יודע כלום.הקשר
נותק בערך ב 1960.
חיפשתי דודה מרים רובין,אחות של אבא שעלתה ארצה
ב1937,8 .קיבלנו בבית תמונות
ממנה עם בנה בן השנה ובעלה.יתכן ועזבה את הארץ
בגלל קשיים כלכליים והיגרה
לארצות הברית.
חיפשתי גם ברבנות.מאחר והתחתנה שם משפחתה
שונה.לא מצאתי כלום ,הפסקתי לחפש.
-------------------------------------------------------
מהבקשה לחסידי אומות עולם על ראומלדה
לאחר שהצליחה לשכנע את זיגמונט פטר לתת לי
תעודה שלו, נסעה לחפש בכפר מרוחק
מקום בשבילי.היא מצאה מקום אצל משפחת איכרים
שבעלה נעלם בזמן המלחמה והיא
נשארה עם שלוש ילדות.כשחזרה מסרה לי את הבשורה
הזאת והודיעה לזיגמונט פטר
שהכל בסדר.מצאו עבורי מקום נידח.אז הלכתי
לזיגמונט פטר לקבל את התעודה.
הוא
פחד למקרה שהגרמנים יתפסו אותי ואז אני עלול לגלות מי נתן לי את התעודה.
אני אמרתי לו שאם אתפס לא אסגיר אותו אלא אטען
שמצאתי את התעודה.נשבעתי לו
בנוכחות מספר בני משפחת פינטקובסקי.זיגמונט פטר
נתן לי את התעודה,ובזכותו הצלחתי
לעבור את המלחמה.
אמא שלה שאינה בחיים גם ידעה עלי וריחמה עלי.
פולק לבנצה היה הראשון שלקח אותי אליו .
--------------------------------------------------
דפי הכנה ,נושאים:
-----------------------------
ברחתי מאזור אוסטרולנקה, מעבודות
החפירות, באמצעות אמא של קובלסקי , נפח בכפר.
אמא שלו העבירה אותי מכוסה בשמיכה, בפולטוסק,
בעגלה רתומה לסוס.
עברנו גשר מתאם גרמני,עברנו מחפורות.
בן ובת היו לה,הם האכילו שבויים רוסיים פצועים
והשקו אותם.
נגן עם גרמושקה,אקורדיון קטן.
--------------
אולשבסקי, אשתו ושתי בנות. עוד בת אחת שגידל
,שמה צילה.
היא היתה עושה את כל העבודות במשק.היתה בעלת כח
של גבר.
אני ישנתי באורווה על דרגש מעץ.כשהייתי בבית
בעת הארוחה בערבים,
שמעתי סיפורים,שכאשר היה שיכור היה מרביץ
ליהודים.נאלצתי לשמוע זאת.
איכר מסודר היה ,גידל דבורים,
מטעים,חזירים,סוסים פרות,כלי עבודה .
יצר מכונה לחיתוך עצים.
כשהגרמנים היו בנסיגה,התאכלסה פלוגה אצל משפ'
אולשבסקי וביניהם שתי נשים.
הן היו מכבסות את בגדיהם ושרתו את הגרמנים.
פעם הביאו חפצים של גרמני שמת,שמו את החבילה
בפרוזדור הבית.חיטטתי בה ומצאתי
סיגריות .פעם גנבתי זוג נעליים .לי לא היה בחורף.כשתלו
כביסה,הייתי מחליף לבנים.
הייתי מלא בכינים והחלפתי כל יום
לבנים.כך,הצלחתי להתנקות מעט.הייתי תולה את בגדי
בלילה בחוץ,שימותו הכינים.הלכלוך על הדרגש היה
גדול.
סוסה משכה לי בשערות בלילה.
יום אחד,ראיתי פתאום מטוס שהנמיך ונדמה שהיה
חייל גרמני על הכנף מנסה לתקן משהו.
הוא נראה באופק נופל.הייתי מאוד סקרן ,החלטתי
לרוץ לשם ולראות מה קרה. בסוף
המלחמה הציוד הגרמניה לא היה מתוחזק כהלכה.
הלכתי כ 5 ק"מ,דרך השדות עד שהגעתי
למקום.היתה התקהלות.פילסתי לי מקום בתוך הקהל
הפולני וראיתי 3 מנועים ענקים
פזורים ליד גוף המטוס.כנף שבורה.המטוס נפל בתוך
חורשה וענפים חדרו לחלונות וניפצו
זגוגיות. שמעתי שהוציאו כמה גרמנים פצועים מתוך
המטוס ואחד נדקר על ידי ענף.
שמחתי לראות את המטוס שרוע על הקרקע ושומר עם
רובה ,שמר על הפצועים,שנלקחו
לבית חולים.
פתאום השומר ניגש אלי ואמר שאני דומה ליאן
(רוסי).מזלי שלא עצר אותי לחקירה, מיד
ברחתי והתרחקתי מהמקום.חזרתי לכפר פונטקי בו
גרתי אצל אולשבסקי.
----------------------
הפצצות,מטוסים אמריקאים ורוסים.
התפוצצות תחנת נשלסק.
פגזים היו עפים,חולה מאוד,עמדתי למות,פחדתי
ללכת לרופא.
שקתי שיר גרמני לפני שהלכתי לישון.
הלכתי לעבוד בחפירות פולסטוק.מתקפה נגד הגרמנים
בפולסטוק.
24 שעות רעדו החלונות.
יחף בקור .ריחמו עלי שכנים ,מזורק. הייתי אצל
מזורק.אולשבסקי עזב את הכפר.
1944 התקפה רוסית על צבא גרמניה.
גנרל יומולדת,מוזיקה.
מרתף תפוחי אדמה,מקלטים מעץ.סיגריות ,תנור
חם.טנקים רוסיים,סטלין.
שלג בשדה התעופה.הרוסים התקדמו לעבר גרמניה.
גופות גרמנים פוצצו ע"י רימונים רוסים.
בן של מזורק,שובב גול.הייתי בפולסטוק,היו
צעקות.לבנצ'ה פולק, מאפייה.גוי מדבר
יידיש.גרוש יהודים,מבצר 3.22 ביוני 1941, מבצע
ברברוסה.סוחר פרות,הברחות
חיטה,גשר נהר.התזת מים קדושים בשכונה.
אישה וילדה - בגורן.
-----------------------------------------
1)
אמונייק בבקבוק קטן בכיס בשביל לעורר
גוססים ברעב באמצעות ריחו החריף.
2) חפר – היה תופס אותי ואת הלחם חוטף ומכניס לפה,ולא יכולת לעשות כלום.
אחר מספר מקרים כאלו, היו מסתירים שלא יראו.
חנויות סגרו חלונות.
3)
תפירת בגדים מוחדים כדי שלא יראו.תפרים
פסים םסים סביב לגוף. קשרו חוטים
ארוכים מהכתף עד
למתניים.6 שקיות .בתוך זה היו שמים בשר.
4)
היו מתנפלים שקוצים, חותכים את הכתפיות עם
סכין והתרמיל היה נופל.
5) מכנסי ספורט בעלי קיפול מתחת לברך.מעיל ארוך עם בד פנימי חזק תפור כך
שיחזיק את תפוחי האדמה,הגזר.
6) בעיקר שעועית ,"קשה" .
7) שבירת רהיטים טובים ךמכירה כעץ,כדי להשיג כסף לפדות את התלוש השבועי של
הלחפם
8) פועלים חוזרים מהעבודה בשורות, מלווים ע"י גרמנים עם כלבי
שמירה.שורות של
שישיות.
במחסום הכניסה,לקחו הכל,פירמידה של
לחם.זרקו הכל לצד הארי. שם שמחו.
אני עובד
בצד הארי ולקחתי לחם, תחת בית השחי הסתכלתי. באותו זמן, ניגש שוטר יהודי
ולקח
מהערימה הגדולה בתרמיל דרך הגדר משלוח לצד היהודי. גרמני דקר את השוטר בבטן,
באמצעות הרובה שעליו כידון. היהודי הוסע לבית חולים בכרכרה.עגלון עבר את הביקורת
עם כרכרה. תפסו אותו וגרמני שבר את הרובה על גבו. לפעמים היתה התקהלות גדולה, היו
הגרמנים יורים סתם בתוך הקהל לפיזור.בדרך כלל כשמישהו עבר בריצה לצד הארי. מי שהיה
בורח , חטף כדור.
9) אפידמיות שונות, בעיקר טיפוס. היו סוגרים בנין, שורפים את המטלטלין של
המשפחה , ויתר האנשים היו הולכים למרחץ ציבורי סניטרי.
אחרי יום יומיים,פותחים את השער.היה עוצר על בנין הנגוע בטיפוס.
10) מהמהילה היהודית שולחים כל יום פועלים לעבודה. 5 זלוטי ליום.
תור גדול לתשלום .לעיתים
יום שלם. לפעמים נגמר הכסף והיו צריכים לעמוד
בתור חדש.ברחוב
גזיבובסקה 16 או 28 , לא זוכר.
11) אקציה.
ריכוז יהודים מכל הסביבה
של וורשה לתוך הגטו. עם עגלות, מכוניות,צפיפות
איומה.החדרים להשכרה
קפצו.הוורשאים חיו מהשכרת דירות.הצטופפו לפעמים
עשר נפשות בחדר.
משפחות קיבלו את בני
משפחתם לדירתם. היו משפחות שלא היה להם כסף,
הסתובבו ברחובות
וורשה.הגויים התעשרו מהריכוז.היהודים השאירו או מכרו
חפצים שלא יכלו לקחת
איתם, בעת פינוי הבתים. האוכלוסיה הפולנית שגרה
בתוך אזור הגטו, החליפה
עם היהודים דירות מהאזור הארי,דירות גדולות.
12) זרקתי לחם מהחשמלית, שוטרים
יהודים מסרו אותי למשטרה הפולנית. סמל
פולני הזהיר אותי לא לנסוע
יותר בחשמלית ולעסוק בהברחה.
היהודים גנבו את השק, שברתי
מרפק בקפיצה על קרח מחשמלית.
13) גרויצק, פרושקוב
,בכתבים,מאפייה, בשר, מצרכים.
14)
דוד נח נתפס , קיבל מכות, שוחרר
בפרוטקציה,שוחד. דוד נח נסע לקרובי
אשתו ברכבת לצ'חנוב
בכרכרה.
עבדנו, בשר סוסים, הרבה הפצצות והרבה הרוגים. אין מים לשתיה,הולכים
לוויסלה
בשביל מים, מחסני קפה ומצרכים.
-
פצצות תבעירה,פצצות ברחובות, מכירת
עיתונים.קיבלתי לבנה בצד.מכירת סיגריות
קיבלתי רשות מהורי לעשן במקום אוכל. עזרה מדודים בלחם.מוקוטובקה
פולה-עבודה.
החלפת כסף שמור לצורך הברחה.
נרב (NAREV) נהר, סירות פולק זדוישט רוצה לראות לי ולירות בי.
-----------------------------------------
נסיעה ,רכבות צ'חנוב ,פומיחובק, בתחנה גרמנים עם אופניים. מכירת חוטים,עור
לנעליים,מחטים ורצועות.
כלא נובידבור ,בריחה מנובידבור.
--------------------------------
פולק לבנצ'ה, אשתו : מלה
מלה לבנצ'ה – אחיה :רומן קורפייבסקי , אחותה ראומלדה פוינטקובסקה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה