אצל משפחת מזורק
יצאתי בבוקר, התלבשתי באופן הכי חם שאפשר, זה היה בשנת 1944,בדצמבר קר ומושלג.
הלכתי ברגל כעשר,שנים-עשר ק"מ,בתוך שלג נעול בנעליים עם סוליה מעץ ,שגורמת להדבקת שכבת עקב על שכבת עקב. הליכה קשה ומייגעת .מחוץ לבגדים קר ,בפנים הגוף חם עד מזיע וזה מסוכן. אפשר כך מהר להתקרר ולחלות.
היה לי גם פחד שמה יגרשו אותי הגרמנים מהחצר ולא יתנו לי להיכנס או לבדוק בבית. באתי בשליחות של בעל הבית ואני צריך למסור לו על המתרחש בכל.
אזרתי עוז, נכנסתי .בתחילה הסתובבתי ברפת, ראיתי את הפרות ושמחתי שעוד לא שחטו אותן,את החזירים בחלקם חיסלו, את הצעירים שביניהם האכילו בשאריות אוכל שונות חציר וקש היו בשפע בגורן מאסיף של שדות התבואה.
נכנסתי לבית אמרתי שלום בפולנית. האוקראיניות ענו, הגרמנים זכרו אותי,חשבו שאני מבני משפחת המגורשים.
עברתי דרך חדרון קטן לעליית הגג לבדוק רתמות חדשות של סוסים.
אולישבסקי היה רותם ברתמות אלה את הסוסים בימי ראשון וחגים או אירועים משפחתיים .בדקתי זרעים שונים חיטה ועוד, חפצים שונים. כשירדתי ראיתי שק מלא נעליים צבאיות גבוהות .לקחתי זוג אחד של נעליים והחבאתי מאחורי המעיל וכך יצאתי מהבית לחצר.
שמתי את פניי לכיוון החלק העליון של הכפר למשפחת מזורק. ביררתי אם מוכנים לקבל אותי אליהם. האישה הסכימה .היא הייתה קתולית טובה בת 50,בעלה היה חולני ,לא מסוגל לשום עבודה .להם היתה בת בגיל 18-20,לא עזרה במשק ובן בן 12 שובב גדול. היא לא יכלה להתגבר על תעלוליו השונים, אני הייתי מתאים לה: יכולתי לטפל בסוס, בפרה ובשדות שהיו לה. קבעתי איתה ש"אני הולך לאולישבסקי למסור לו על מצב המבנים שלו ומשק החי ואני אודיע לו שאני עובר אליכם ".בינתיים ישנתי לילה אחד אצל מזורק, קמתי בבוקר, נעלתי זוג נעליים מעור שסחבתי מהגרמנים וההליכה הייתה קלה מאוד בנעליים החדשות.
הגעתי, סיפרתי לאולשבסקי, נפרדתי ממנו, ומשפחתו רק ביקשה ממני במידה ואני אוכל ,להשגיח על משקו ולהודיע לו אם קורה משהו. הבטחתי לו לקיים בקשתו והגעתי למשפחת מזורק.
חדר אחד גדול הייה תפוס ע"י הגרמנים ועוד שני חדרים נותרו לנו.
מזורק היה חולה בחורף כשהיה קר היה מרטיב את מיטתו. לפעמים בנו היה ישן איתו אבל כשהבן הרגיש שאבא שלו הרטיב קצת , היה צורח ובורח למיטת אמו שישנה עם בתה.
אני כל ערב הייתי מביא אלומת קש חדשה, פורס אותה על גבי הרצפה שם מצעים וסדין. בבוקר הייתי אוסף את הקש ונותן לאכול לפרות ולסוס ובערב מביא אלומה חדשה וכך בכל יום.
רק לפעמים היה ריב גדול בלילה בגלל שהזקן הרטיב, אז הבן רב גם עם אחותו והוא נשאר ללון עם אימו. הבת השנייה ישנה בחלק מצע קש שאני שמתי .לפעמים הגרמנים צעקו בלילה עליהם שיתנו לישון ואני נורא פחדתי ושמרתי על שלום בית. היו 3 מקלטים על יד הבית ,שהגרמנים עשו. החזיקו בהם ציוד אלחוטי. בבית השכן היה גנרל עם כמה קצינים פעם בבוקר נכנס רב סמל גרמני, העיר אותי ציווה עליי לרתום את הסוס לעגלה ולנסוע איתו בסביבה,כדי לחפש מקום נסיגה בשביל התותחים הכבדים. 6 סוסים היו גוררים תותח כזה.הוא מצא מקום מתאים והתחלנו לחזור למקום החניה שלהם.
כניסת הצבא הרוסי,הגרמנים נסוגים,אני בסכנת חיים,בגלל שטות:
קולות נפץ וההבזקים הפחידו את הסוס והוא לא רצה להתקדם. הסוס הרים רגליו הקדמיות ופתח בצווחות .הרב סמל הגרמני ירד מהעגלה וניבל את פיו בקללות עסיסיות בגרמנית ,שאת רובם הבנתי :"פולנים מלוכלכים!" והלך לכיוון ריכוז פלוגת התותחים והסוסים שלהם. משכתי את הרסן מעט שמאלה הסוס בדהירת בזק בלע כמה ק"מ, והגעתי לכפר. התרתי את הסוס והכנסתי אותו לאורווה. הבנתי כי שעת השחרור הולכת וקרבה, מה עוד שזה היה אחרי ערב של זיקוקי דינור שציינו ליל סילבסטר, כניסה לשנת 1945. הרוסים הפגיזו בתותחים את הצבא הגרמני במשך כ 20 שעות ברציפות.
הגנרל הגרמני היה נראה מטייל עם שומרי ראשו בשדה מרוב עצבים. לשם רפיון מתח ממחשבותיו פחדיו או אי יכולתו לעצור התקדמות הצבא האדום. מטוסים רוסיים חמקו מידי פעם בין ענני השלג בופן שלא ניתן לראותם. הגרמנים היו מבוהלים, ובמיוחד בשל שורת התותחים הכבדים שהיו רתומים (כל תותח ) ל-6 סוסים בלגיים,שגודל כל אחד מהם כגודל סוס וחצי רגילים. הסוסים גררו את התותחים לעבר הצד האחורי של המשק, כנראה למקום חניה חדש. החלו לפוץ שמועות שהגרמנים עומדים לעזוב את החצר שלנו ובד"כ ,בסיום העזיבה של איזור,באים מהגסטפו וכשפוגשים מישהו מסתובב או בבתים הורגים מרוב כעס על כישלונותיהם במלחמה. גברת מזורק החליטה לא ללון באותו לילה בבית ,רק בעלה נותר במיטה.
יצאנו למרתף שהיה בנוי ממאבן עבה וסגרנו מבפנים את הדלת. התכרבלנו בתוך שמיכות שלא יהיה לנו קר. לא דיברנו בינינו ,בקושי התלחשנו במידה והיה צורך .
בשעה 24:00 או אחת בלילה,שמענו צעקות של גרמנים לא רחוק מן המקלט. מסתבר שהגרמנים שמו תותח נגד טנקים, ומידי פעם ירו בו נגד הטנקים הרוסים המתקרבים. בכל ירייה של התותח חשבנו שהדלת נקרעת מציריה,או המרתף מתמוטט.
היינו מכונסים בתוך עצמנו ומקשיבים לכל רחש ורעש בחוץ על ידנו.
אסור היה לדבר אסור היה להשתעל.לו גילו אותנו יכול היה הדבר לגרום לטבח בנו.
פתאום נעשה שקט בחוץ,התותח לא ירה ,פסקו הצעקות בגרמנית.התחלנו להבין שהגרמנים עזבו את המקום. פתחנו את הדלת ,הסתננו חזרה לבית כדי להתחמם ולבדוק אם הכל בסדר. אור יום בחוץ החל לבצבץ,זה היה לפנות בוקר. נשמעו טרטורי מכונות ירייה בשדות.
יצאתי החוצה, שמעתי צעקות התקפה של רוסים על מאחזים גרמניים. הגרמנים נראים נסוגים. קשה היה להבחין בהם .התלבושת הצבאית הייתה לבנה וזו הסוואה מתאימה לקרקע. אבל הרוסים בהמוניהם מתקדמים, הורגים בחיילים הגרמניים הנוטשים עמדות הגנה אחרונות ובורחים לכיוון הגבול הגרמני.
המקלטים על מכשיריהם של הגרמנים נעזבו. אני והבן של מזורק נכנסנו לאחד המקלטים ,הבערנו אש בתנור הברנר, התיישבנו על הכיסאות, הדלקנו סיגריות שהגרמנים השאירו. אספנו עפרונות, עטים. נהנינו מהעישון בהנאה רבה. פתאום שמענו צעקות ברוסית.ליד הכניסה של המקלט ניצב חייל רוסי שצעק:"להרים ידיים !" וציווה לצאת החוצה.
כמעט נהרגנו בשוגג על ידי חייל רוסי. הוא חשב שבתוך המקלט התחבאו הגרמנים. אנחנו הצענו להם סיגריות לעשן, ולהיכנס לתוך המקלט.
הם כבר היו 3 – 4 חיילים רוסים, לקחו סיגריות בהנאה רבה מכיון שזה היה מצרך שחסר להם זמן רב. רק הזהירו אותנו שנלך הביתה ולא נשב במקלט,כי איזה חייל רוסי אחר יכול לטעות ולרוקן עלינו מחסנית.
כמובן שנכנסנו לכיוון הבית. הבית כבר היה מלא חיילים רוסים יושבים ומכינים איזה תבשיל תפו"א(לא היה חסר), הורידו כמה צפורי דרור מהעצים בירי ושמו לבישול מה ששמו, הריח לא היה הכי נעים אבל ארוחה מבושלת הייתה להם.
לפרק הבא הפרק הקודם לפרק ההנצחה
יצאתי בבוקר, התלבשתי באופן הכי חם שאפשר, זה היה בשנת 1944,בדצמבר קר ומושלג.
הלכתי ברגל כעשר,שנים-עשר ק"מ,בתוך שלג נעול בנעליים עם סוליה מעץ ,שגורמת להדבקת שכבת עקב על שכבת עקב. הליכה קשה ומייגעת .מחוץ לבגדים קר ,בפנים הגוף חם עד מזיע וזה מסוכן. אפשר כך מהר להתקרר ולחלות.
היה לי גם פחד שמה יגרשו אותי הגרמנים מהחצר ולא יתנו לי להיכנס או לבדוק בבית. באתי בשליחות של בעל הבית ואני צריך למסור לו על המתרחש בכל.
אזרתי עוז, נכנסתי .בתחילה הסתובבתי ברפת, ראיתי את הפרות ושמחתי שעוד לא שחטו אותן,את החזירים בחלקם חיסלו, את הצעירים שביניהם האכילו בשאריות אוכל שונות חציר וקש היו בשפע בגורן מאסיף של שדות התבואה.
נכנסתי לבית אמרתי שלום בפולנית. האוקראיניות ענו, הגרמנים זכרו אותי,חשבו שאני מבני משפחת המגורשים.
עברתי דרך חדרון קטן לעליית הגג לבדוק רתמות חדשות של סוסים.
אולישבסקי היה רותם ברתמות אלה את הסוסים בימי ראשון וחגים או אירועים משפחתיים .בדקתי זרעים שונים חיטה ועוד, חפצים שונים. כשירדתי ראיתי שק מלא נעליים צבאיות גבוהות .לקחתי זוג אחד של נעליים והחבאתי מאחורי המעיל וכך יצאתי מהבית לחצר.
שמתי את פניי לכיוון החלק העליון של הכפר למשפחת מזורק. ביררתי אם מוכנים לקבל אותי אליהם. האישה הסכימה .היא הייתה קתולית טובה בת 50,בעלה היה חולני ,לא מסוגל לשום עבודה .להם היתה בת בגיל 18-20,לא עזרה במשק ובן בן 12 שובב גדול. היא לא יכלה להתגבר על תעלוליו השונים, אני הייתי מתאים לה: יכולתי לטפל בסוס, בפרה ובשדות שהיו לה. קבעתי איתה ש"אני הולך לאולישבסקי למסור לו על מצב המבנים שלו ומשק החי ואני אודיע לו שאני עובר אליכם ".בינתיים ישנתי לילה אחד אצל מזורק, קמתי בבוקר, נעלתי זוג נעליים מעור שסחבתי מהגרמנים וההליכה הייתה קלה מאוד בנעליים החדשות.
הגעתי, סיפרתי לאולשבסקי, נפרדתי ממנו, ומשפחתו רק ביקשה ממני במידה ואני אוכל ,להשגיח על משקו ולהודיע לו אם קורה משהו. הבטחתי לו לקיים בקשתו והגעתי למשפחת מזורק.
חדר אחד גדול הייה תפוס ע"י הגרמנים ועוד שני חדרים נותרו לנו.
מזורק היה חולה בחורף כשהיה קר היה מרטיב את מיטתו. לפעמים בנו היה ישן איתו אבל כשהבן הרגיש שאבא שלו הרטיב קצת , היה צורח ובורח למיטת אמו שישנה עם בתה.
אני כל ערב הייתי מביא אלומת קש חדשה, פורס אותה על גבי הרצפה שם מצעים וסדין. בבוקר הייתי אוסף את הקש ונותן לאכול לפרות ולסוס ובערב מביא אלומה חדשה וכך בכל יום.
רק לפעמים היה ריב גדול בלילה בגלל שהזקן הרטיב, אז הבן רב גם עם אחותו והוא נשאר ללון עם אימו. הבת השנייה ישנה בחלק מצע קש שאני שמתי .לפעמים הגרמנים צעקו בלילה עליהם שיתנו לישון ואני נורא פחדתי ושמרתי על שלום בית. היו 3 מקלטים על יד הבית ,שהגרמנים עשו. החזיקו בהם ציוד אלחוטי. בבית השכן היה גנרל עם כמה קצינים פעם בבוקר נכנס רב סמל גרמני, העיר אותי ציווה עליי לרתום את הסוס לעגלה ולנסוע איתו בסביבה,כדי לחפש מקום נסיגה בשביל התותחים הכבדים. 6 סוסים היו גוררים תותח כזה.הוא מצא מקום מתאים והתחלנו לחזור למקום החניה שלהם.
כניסת הצבא הרוסי,הגרמנים נסוגים,אני בסכנת חיים,בגלל שטות:
קולות נפץ וההבזקים הפחידו את הסוס והוא לא רצה להתקדם. הסוס הרים רגליו הקדמיות ופתח בצווחות .הרב סמל הגרמני ירד מהעגלה וניבל את פיו בקללות עסיסיות בגרמנית ,שאת רובם הבנתי :"פולנים מלוכלכים!" והלך לכיוון ריכוז פלוגת התותחים והסוסים שלהם. משכתי את הרסן מעט שמאלה הסוס בדהירת בזק בלע כמה ק"מ, והגעתי לכפר. התרתי את הסוס והכנסתי אותו לאורווה. הבנתי כי שעת השחרור הולכת וקרבה, מה עוד שזה היה אחרי ערב של זיקוקי דינור שציינו ליל סילבסטר, כניסה לשנת 1945. הרוסים הפגיזו בתותחים את הצבא הגרמני במשך כ 20 שעות ברציפות.
הגנרל הגרמני היה נראה מטייל עם שומרי ראשו בשדה מרוב עצבים. לשם רפיון מתח ממחשבותיו פחדיו או אי יכולתו לעצור התקדמות הצבא האדום. מטוסים רוסיים חמקו מידי פעם בין ענני השלג בופן שלא ניתן לראותם. הגרמנים היו מבוהלים, ובמיוחד בשל שורת התותחים הכבדים שהיו רתומים (כל תותח ) ל-6 סוסים בלגיים,שגודל כל אחד מהם כגודל סוס וחצי רגילים. הסוסים גררו את התותחים לעבר הצד האחורי של המשק, כנראה למקום חניה חדש. החלו לפוץ שמועות שהגרמנים עומדים לעזוב את החצר שלנו ובד"כ ,בסיום העזיבה של איזור,באים מהגסטפו וכשפוגשים מישהו מסתובב או בבתים הורגים מרוב כעס על כישלונותיהם במלחמה. גברת מזורק החליטה לא ללון באותו לילה בבית ,רק בעלה נותר במיטה.
יצאנו למרתף שהיה בנוי ממאבן עבה וסגרנו מבפנים את הדלת. התכרבלנו בתוך שמיכות שלא יהיה לנו קר. לא דיברנו בינינו ,בקושי התלחשנו במידה והיה צורך .
בשעה 24:00 או אחת בלילה,שמענו צעקות של גרמנים לא רחוק מן המקלט. מסתבר שהגרמנים שמו תותח נגד טנקים, ומידי פעם ירו בו נגד הטנקים הרוסים המתקרבים. בכל ירייה של התותח חשבנו שהדלת נקרעת מציריה,או המרתף מתמוטט.
היינו מכונסים בתוך עצמנו ומקשיבים לכל רחש ורעש בחוץ על ידנו.
אסור היה לדבר אסור היה להשתעל.לו גילו אותנו יכול היה הדבר לגרום לטבח בנו.
פתאום נעשה שקט בחוץ,התותח לא ירה ,פסקו הצעקות בגרמנית.התחלנו להבין שהגרמנים עזבו את המקום. פתחנו את הדלת ,הסתננו חזרה לבית כדי להתחמם ולבדוק אם הכל בסדר. אור יום בחוץ החל לבצבץ,זה היה לפנות בוקר. נשמעו טרטורי מכונות ירייה בשדות.
יצאתי החוצה, שמעתי צעקות התקפה של רוסים על מאחזים גרמניים. הגרמנים נראים נסוגים. קשה היה להבחין בהם .התלבושת הצבאית הייתה לבנה וזו הסוואה מתאימה לקרקע. אבל הרוסים בהמוניהם מתקדמים, הורגים בחיילים הגרמניים הנוטשים עמדות הגנה אחרונות ובורחים לכיוון הגבול הגרמני.
המקלטים על מכשיריהם של הגרמנים נעזבו. אני והבן של מזורק נכנסנו לאחד המקלטים ,הבערנו אש בתנור הברנר, התיישבנו על הכיסאות, הדלקנו סיגריות שהגרמנים השאירו. אספנו עפרונות, עטים. נהנינו מהעישון בהנאה רבה. פתאום שמענו צעקות ברוסית.ליד הכניסה של המקלט ניצב חייל רוסי שצעק:"להרים ידיים !" וציווה לצאת החוצה.
כמעט נהרגנו בשוגג על ידי חייל רוסי. הוא חשב שבתוך המקלט התחבאו הגרמנים. אנחנו הצענו להם סיגריות לעשן, ולהיכנס לתוך המקלט.
הם כבר היו 3 – 4 חיילים רוסים, לקחו סיגריות בהנאה רבה מכיון שזה היה מצרך שחסר להם זמן רב. רק הזהירו אותנו שנלך הביתה ולא נשב במקלט,כי איזה חייל רוסי אחר יכול לטעות ולרוקן עלינו מחסנית.
כמובן שנכנסנו לכיוון הבית. הבית כבר היה מלא חיילים רוסים יושבים ומכינים איזה תבשיל תפו"א(לא היה חסר), הורידו כמה צפורי דרור מהעצים בירי ושמו לבישול מה ששמו, הריח לא היה הכי נעים אבל ארוחה מבושלת הייתה להם.
לפרק הבא הפרק הקודם לפרק ההנצחה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה