שורשים-משפחה ותחילת המלחמה

   גרנו ברחוב פאנסקה 37 (פאן זה אדון),בוורשה,פולין.

שנה לפני המלחמה גרנו ברחוב טברדה 24, בוורשה.

זה בנין עם שתי חצרות,כמאה משפחות גרו בבנין בן ארבע קומות.

שם אבי: משה רובין. נולד בשנת 1900.

שם אמי: רחל רובין,לבית דולמן. נולדה בשנת 1902.

היינו ארבעה אחים,לפי הסדר הבא:

אלטר/אלכס,  נולד ב-1925, 
פנחס/פיוטר,  נולד ב-1928,
יצחק/אייזיק , נולד ב-1931,
חיים           , נולד ב- 1933.

לסבא מצד אמא, קראו "דולמן" שם משפחה או פרטי לא זוכר.אולי חיים (שם שנשא אחי הצעיר לאחר מות הסבא).

הוא קבור בבית הקברות בורשה,בבית הקברות היהודי גישה .

לאמא קראו רחל ,אחריה אחותה מרים,אח בשם נח ואחות בשם טולה.

בעלה של מרים הדודה נעלם ברוסיה בשנות ה40 הוא ברח לשם ולא חזר יותר לפולין.

הדוד נח נהרג איפה שהוא ע"י הנאצים .

 היה נשוי לשיינדיל(לבית באומגרט)עם ילד קטן בן שנה/שנתיים.

אשתו הייתה שינדיל באומגרט מהעיר צ'חנוב.

הם היו משפחה מרובת ילדים 3 בנות ויחד:7 או 8 אחים ,נעלמו במלחמה. אולי נותר אח אחד בחיים,בשם שמואל באומגרט בארץ בכפר סירקין.

השאיר רכוש של בית ו-10 דונם אדמה בפולניה, בעיר צ'חנוב.

לגבי הדודה טולה ,גורלה לא ידוע בדיוק .מצאנו בספר שמות ניצולי השואה מופיעה בשם טולה דולמן גיל 22 מהעיר ורשה,שוחררה ממחנה ההשמדה ברגן בלזן. חיפשתי אותה דרך מדור חיפושי קרובים בירושלים, קיבלתי כתובת ,כתבתי אליה ,ענתה שזו לא היא.


בהיותי שוב בפולין אמרו לי שמישהי מחפשת אותי, בשם טולה הייתי כבר עייף מחיפושים ועזבתי את זה .


סבתה של אמא נספתה או מתה בתחילת המלחמה .


אבא ,משה רובין,היה דתי מסורתי, היה מתפלל בשבתות ובחגים ,מדליק נרות חנוכה .


היה חייל בצבא הפולני.
סיפר סיפור שהרג חייל פולני .

והמעשה כך היה : הפולנים היו צוחקים מהיהודים שהם פחדנים.

פעם קצין או חייל פולני התחפש בפרווה עבה ויצא ליער להפחיד חייל יהודי שהיה במשמרת .

החייל ירה בו והרגו.

היה משפט והחייל יצא זכאי ,השתחרר מהצבא והתחתן .

ניסה לעסוק במסחר ולא הצליח.
למד מקצוע נגרות על בוריה.
עבד אצל הדוד נח (אח של אשתו ),עד שהדוד נח חיסל את הנגרייה ,עזב את ורשה ונסע להורים של אשתו עם ילדיו לעיר צ'חנוב,משם נעלם עם יתר המשפחה .


לאבא היו 2 אחים ואחות.

אח אחד בשם שלום רובין,היה סנדלר במקצועו , מסודר.

 היה נשוי ללא ילדים, גר בוארשה ברח' נלבקי 38(נעלם וגם אשתו-לא יודע את גורלם) בעת המלחמה היה עוזר לנו הרבה.

אח שני לא זוכר את שמו,היתה לו מכולת עם 4 בנים. מצבו היה טוב בתחילת המלחמה. נעלם במלחמה(לא יודע את גורלו)עם המשפחה.

סבא מצד אבא (אולי בשם אלטר או אלכס), גר ברחוב מורנובסקה 43, בערך.
אח אחד בשם שלום רובין,היה סנדלר במקצועו , מסודר. היה נשוי ללא ילדים גר בוארשה ברח' נלבקי 38(נעלם וגם אשתו-לא יודע את גורלם) בעת המלחמה היה עוזר לנו הרבה.
היה חייט וגם היתה לו חנות מחוברת לדירתו,של חליפות למכירה. גם הוא נעלם ועוד הרבה קרובים לעשרות,שלא זוכר את שמם.


גם הסבתא מצד אמא, נספתה בשואה. את הסבתא מצד אבא לא הכרתי בכלל היא נפטרה כשהייתי קטן מאוד .


הורי האמא (רחל רובין) ,הם מעיירה קטנה בשם אוטווצ'ץ,על יד ורשה .
אחרי מלחמת העולם הראשונה עברו לגור בוורשה.

אני למדתי בחדרים דתיים ומסורתיים ואצל רבנים פרטיים. לא החזקתי מעמד במקום אחד הרבה זמן, נדדתי מחדר לימוד לחדר לימוד.

למדתי באידיש וקצת בעברית .

לא למדתי בבית ספר פולני בכלל. גמרתי 3,4 כיתות יסודי עד פרוץ המלחמה ,מלחמת העולם השנייה 1.9.39

חילקנו עיתונים בגיל צעיר.
בשעות הבוקר, הייתי עושה סיבוב של שעתיים, עולה קומות מקפץ למטה במדרגות כמו שד אני חושב שעשיתי 10 ,15. קילומטר בכל בוקר .


פעם קראתי בעיתון אידיש בשם מומנט שתלו את שלמה בן יוסף מראש פינה,בכלא עכו בארץ ישראל ע"י הבריטים וזה נשאר בזיכרוני לצמיתות.


קיבלתי תשלום שבועי 5 זלוט זה כסף פולני . היה כסף טוב לנער.


פעם סיבכתי איש מבוגר שנתן בי אמון בגביית כספים עבור עיתונים שהייתי מחלק דרכו ,האיש היה מעסיק שלי, אני הייתי נוטל כסף מאנשים ונותן לו חלק ,וחלק נישאר בספר החובות אצלו. סיבכתי לו את כל החשבונות של הקליינטים שלו. תמיד מסרתי לו שגביתי פחות כסף,זללתי את העוגות הכי טובות שראיתי בחנויות .ובעיקר זללתי סופגניות.


לבסוף האיש פיטר אותי וחיפש אותי.אני הייתי מתחבא בקומות העליונות של הבית שבו גרתי ולבסוף ,הגשתי לו רשימה מדויקת ממי גביתי וכמה,ובזה הסתיימה הפרשה.


פעם קניתי דבק בשביל הדוד נח (אח של אמא),
 מחנות אחרת מזו שביקש,בגלל שעלה פחות ב- 20 אגורות לק"ג.
הבאתי את הדבק –עץ לדוד.הוא שאל אותי "איפה קנית?".אמרתי איפה והוא הלך לחנות ושאל אם קניתי שם,מובן שהחנווני אמר שלא.שיקרתי לו בעיניים ואמרתי :"כן".בסוף הודיתי שקניתי בחנות יותר זולה,שישאר תשר מהקניה.היתה לי נטיה להרויח כמה גרושים לעוגות,גלידות וממתקים, וכסף למשחקי כדור רגל שולחן .הייתי הולך בימי שישי לאחר הארוחה של שבת, למועדון משחקים,משחקי שולחן כדורגל.


זכור לי שהדוד נוח היה מזמין אותי ואת אחי הגדול,למציות עם קימל,נקניק ובירה.

 בפרוץ המלחמה מכרנו עיתונים באופן עצמאי וכבר הרווחנו כסף.פעם בעיתון פולני הופיעה כותרת :30 מטוסים פולנים הפציצו את ברלין! 

אני הייתי מכריז בקול רם את הסצנה, ובאותו זמן חטפתי לבנה בישבן מבניין שהופצץ ממטוס גרמני .


ואחר כך ההתחלתי להבין שהעיתונים משקרים ולפולניה בכלל לא היו כנראה מפציצים ולא טנקים כמעט. היו לוחמים בחרבות על סוסים נגד הצבא הגרמני. הפולנים ספגו מפלות איומות, החיילים הפולנים נסוגו לגבול רוסיה ,אלפי חיילים פולנים נפלו  מהרג הגרמנים. גם הסוסים היו קורבנות המלחמה.מאות סוסים שכבו בשדות קטל וגם ברחובות ורשה.והתושבים הפולנים,בגלל החסר במזון, חתכו נתחי בשר מהפגרים ,עשו קציצות ואכלו.

לפרק הבא    לפרק ההנצחה

דפי עד שנמסרו ליד ושם: