לבנצה והאיש שמדבר יידיש ,יחד עם שכן השחיזו סכינים ,גרזן והכינו ומים רותחים ברפת.
שכבו שם שלושה חזירים בתוך קש, צמודים אחד לשני ,רק מדי פעם אפשר היה לשמוע נחירות צריחה אופיינית של חזיר. החזירים המשיכו את נמנומם ובאותו זמן נכנס האיש מדבר היידיש עם גרזן בידו,היה כבר קצת חשוך, היכה בראשו של כל חזיר. קצת צריחות, דקירה בכיוון שריר באמצעות הסכין ובכך הסתיימה השחיטה.
אני הייתי בחוץ לשמור ולהשגיח אם לא עובר איזה גרמני או מלשין .
השחיטה הייתה אסורה ומי שנתפס עלול היה לקבל 4 שנות מאסר.
השחיטה עברה בשלום, בערב עשו חפלת זלילה של כל החלקים הקטנים והטובים בטיגון ושתייה. קצת מוסיקה עם גרמושקה.
היה בשכונה פולני אחד שעבד במחנה צבאי גרמני בעיר "מודליו" .
הוא נכנס לבית בשומעו קצת נגינה מהבית .האנשים קצת חששו ,אבל הוא אכל ושתה רקד בעיקר עם אשתו של לבנצה.
לבנצה יצא החוצה וקרא לי ואמר שאני אסתכל על התנהגותו של הגוי הזה. לבנצה באותה עת היה בחוץ קצת עצבני בשעה 2 לפנות בוקר נגמרה החגיגה. אשתו עזבה את בית השכן והלכה לישון בביתה.
באותו זמן גם הגוי נכנס לביתה. היא נכנסה למיטה והוא ניסה להתעסק איתה. באותו זמן נכנס לבנצה וראה שהגוי הלז נמצא בביתו ביקש ממנו לעזוב את הבית. הנ"ל סירב, התחוללה קטטה. לבנצה זרק לו צינור מתנור חימום עליו, הנתקף ניסה להחזיר ,לבסוף לבנצה, שהיה איש נמוך ,רחב מוצק בעל כוח, הרים אותו וזרק אותו לעבר גדר העץ של החצר.
הוא אהב את אישתו הוא האמין לי למה שסיפרתי שראיתי, אמר לי שהגוי ניסה להתחיל עם אשתו ,אבל אשתו סילקה, דחתה אותו מעל פניה.
הכל השתתק הלכנו קצת לישון.
התעוררנו מאוחר ב 10 – 11, באו קונים על רוב חלקי הבשר, כך שנשאר ממנו לשימוש ביתי וקצת לנקניק.
לפנות ערב הגיע אל הבית ראש ועד השכונה. הוא אחראי על כל התושבים כלפי השלטונות הגרמניים הוא היה איש טוב, לא אנטישמי. אני הייתי לפעמים משחק עם הילדים שלו. לבנצה קיבל אותו יפה, הבין תיכף שהוא בא לדבר בעניין שהוא מחזיק יהודי. הגוי ההוא שקיבל מכות, בא לראש ועד השכונה והודיע לו חד משמעית שאם לבנצה לא יסלק את היהודי מביתו, הוא ילשין לפני הגסטפו במקום שהוא עובד. לבנצה ערך שולחן עם כיבוד בקבוק וודקה, התיישבנו שלושתנו סביב שולחן לטכס עיצה. לאן יכולים להעביר אותי,תוך ימים ספורים. אחרת ,ראש ועד השכונה יהיה מוכרח למסור אותי לשלטונות הגרמנים. ראש ועד השכונה ביקש מלבנצה לחפש במהירות מקום מחבוא בשבילי הוא לא רצה לפגוע בי ובלבנצה.
ראש ועד השכונה לחץ לי את היד ואיחל לי הצלחה בכל דרכי אשר תהיה. לבנצה היה מבולבל , כעס על הלז המלשין אבל שקל בצורה רציונלית לפתור את הבעיה ולמצוא מקום מחבוא בשבילי .
הוא שלח את אשתו, מלה(MELAׂ) ,לכפר בשם " ללבו ", כדי שהיא תדבר עם אחיה רומן קורפייבסקי,המתגורר בכפר ובבעלותו משק חקלאי. היא הלכה ברגל בשלג 12 ק"מ , עד שהגיעה לכפר " ללבו " והצליחה לשכנע את אחיה לקבל אותי למשפחתה. מתח רב עברתי בציפיות בלתי ברורות לגבי התשובה.
מחשבות שונות באו בערבוביה באו ופרחו ממוחי . הגעתי לבסוף למחשבה אחרונה שאצטרך לעזוב את משפחת לבנצה ולחפש מקום אחר אם אמצא.
זה חורף קר 25 מעלות מתחת לאפס. מישהו סיפר לי ש"מוות קל זה להירדם בלילה בחוץ, בלילה ירח וכוכבים נוצצים וישנים כילדים".
למזלי אשתו של לבנצה שבה הביתה ובשורה טובה בפיה .ככה נגאלתי ממחשבות רעות שאפפו אותי.
לבנצה שמח שבשלב ראשון יש לי לאן ללכת. הוא היה איש טוב ,לוחם אנטי נאצי .פעם בחוזרו מהעבודה בערב הלך בכביש ופתאום שמע בכי של ילד בצד הכביש, בתעלה ,ניגש אליו ולקח אותו הביתה, הרגיע אותו שלא יפחד ואמר "יש לי בבית אחד כמוך!", הילד היה בן 7 – 8 שנים ורצה להגיע ל"צחנוב" בעיר ,ב"צחנוב" עוד היו יהודים.
הילד אכל ארוחת ערב וישן איתי במחסן על מצע קש מרופד. בבוקר הראתי לו איך ללכת לאורך פסי הרכבת. לבנצה צייד אותו עם לחם ובקבוק שתייה .יותר לא ראיתי אותו ומה עלה בגורלו. רק אלוהים יודע,אם יש.
לבנצה פולק אהב לאכול טוב ,לשתות הרבה עד לשכרה. כשהיה שתוי רק ממלמל על פולניה האבודה ועל האנשים המסכנים שסובלים בגלל הנאצים. בקוצר רוח היה רוצה שהסיוט המלחמתי יעבור מהר.
בכל פעם שהצרבת הייתה תוקפת אותו הוא היה מבקש מהסבתא הזקנה שתגיש לו כד קטן של שמנת "לקכ" לשתות ולכבות את השריפה שבגופו .אפילו כשהיה שיכור כלוט,לא פטפט מילה גסה על היהודים, זו היתה הוכחה ליושר מחשבתו ומה שחשב כשהיה צלול,כך גם חשב בהיותו שתוי כמו לוט.
היה מסוגל לשאת שק של 100 ק"ג בדרך לא דרך.
כשאישתו לא היתה בבית,היינו אוכלים 3 פעמים ביום מהנקניק המעושן שעשה,וזה נדיר במלחמה.
הגיעה שעת הפרידה ממני.
לא ידעתי מה מחכה לי.
אצל לבנצה הייתי כמו בן מאומץ ! כל מה שיכלו נתנו לי :בגדים ,נעליים .
בירך אותי שאצליח לעבור את המלחמה האכזריות הזאת.
תמיד היה מעודד אותי ואמר לי :" אתה תעבור הרבה דרכים קשות, אבל תישאר בחיים. יש לי הרגשה כזאת ".המילים שלו נחרטו במוחי והן ליוו אותי כל תקופת המלחמה עד לשחרור, בעצם לאורך כל החיים.
לפרק הבא לפרק הקודם לפרק ההנצחה
שכבו שם שלושה חזירים בתוך קש, צמודים אחד לשני ,רק מדי פעם אפשר היה לשמוע נחירות צריחה אופיינית של חזיר. החזירים המשיכו את נמנומם ובאותו זמן נכנס האיש מדבר היידיש עם גרזן בידו,היה כבר קצת חשוך, היכה בראשו של כל חזיר. קצת צריחות, דקירה בכיוון שריר באמצעות הסכין ובכך הסתיימה השחיטה.
אני הייתי בחוץ לשמור ולהשגיח אם לא עובר איזה גרמני או מלשין .
השחיטה הייתה אסורה ומי שנתפס עלול היה לקבל 4 שנות מאסר.
השחיטה עברה בשלום, בערב עשו חפלת זלילה של כל החלקים הקטנים והטובים בטיגון ושתייה. קצת מוסיקה עם גרמושקה.
היה בשכונה פולני אחד שעבד במחנה צבאי גרמני בעיר "מודליו" .
הוא נכנס לבית בשומעו קצת נגינה מהבית .האנשים קצת חששו ,אבל הוא אכל ושתה רקד בעיקר עם אשתו של לבנצה.
לבנצה יצא החוצה וקרא לי ואמר שאני אסתכל על התנהגותו של הגוי הזה. לבנצה באותה עת היה בחוץ קצת עצבני בשעה 2 לפנות בוקר נגמרה החגיגה. אשתו עזבה את בית השכן והלכה לישון בביתה.
באותו זמן גם הגוי נכנס לביתה. היא נכנסה למיטה והוא ניסה להתעסק איתה. באותו זמן נכנס לבנצה וראה שהגוי הלז נמצא בביתו ביקש ממנו לעזוב את הבית. הנ"ל סירב, התחוללה קטטה. לבנצה זרק לו צינור מתנור חימום עליו, הנתקף ניסה להחזיר ,לבסוף לבנצה, שהיה איש נמוך ,רחב מוצק בעל כוח, הרים אותו וזרק אותו לעבר גדר העץ של החצר.
הוא אהב את אישתו הוא האמין לי למה שסיפרתי שראיתי, אמר לי שהגוי ניסה להתחיל עם אשתו ,אבל אשתו סילקה, דחתה אותו מעל פניה.
הכל השתתק הלכנו קצת לישון.
התעוררנו מאוחר ב 10 – 11, באו קונים על רוב חלקי הבשר, כך שנשאר ממנו לשימוש ביתי וקצת לנקניק.
לפנות ערב הגיע אל הבית ראש ועד השכונה. הוא אחראי על כל התושבים כלפי השלטונות הגרמניים הוא היה איש טוב, לא אנטישמי. אני הייתי לפעמים משחק עם הילדים שלו. לבנצה קיבל אותו יפה, הבין תיכף שהוא בא לדבר בעניין שהוא מחזיק יהודי. הגוי ההוא שקיבל מכות, בא לראש ועד השכונה והודיע לו חד משמעית שאם לבנצה לא יסלק את היהודי מביתו, הוא ילשין לפני הגסטפו במקום שהוא עובד. לבנצה ערך שולחן עם כיבוד בקבוק וודקה, התיישבנו שלושתנו סביב שולחן לטכס עיצה. לאן יכולים להעביר אותי,תוך ימים ספורים. אחרת ,ראש ועד השכונה יהיה מוכרח למסור אותי לשלטונות הגרמנים. ראש ועד השכונה ביקש מלבנצה לחפש במהירות מקום מחבוא בשבילי הוא לא רצה לפגוע בי ובלבנצה.
ראש ועד השכונה לחץ לי את היד ואיחל לי הצלחה בכל דרכי אשר תהיה. לבנצה היה מבולבל , כעס על הלז המלשין אבל שקל בצורה רציונלית לפתור את הבעיה ולמצוא מקום מחבוא בשבילי .
הוא שלח את אשתו, מלה(MELAׂ) ,לכפר בשם " ללבו ", כדי שהיא תדבר עם אחיה רומן קורפייבסקי,המתגורר בכפר ובבעלותו משק חקלאי. היא הלכה ברגל בשלג 12 ק"מ , עד שהגיעה לכפר " ללבו " והצליחה לשכנע את אחיה לקבל אותי למשפחתה. מתח רב עברתי בציפיות בלתי ברורות לגבי התשובה.
מחשבות שונות באו בערבוביה באו ופרחו ממוחי . הגעתי לבסוף למחשבה אחרונה שאצטרך לעזוב את משפחת לבנצה ולחפש מקום אחר אם אמצא.
זה חורף קר 25 מעלות מתחת לאפס. מישהו סיפר לי ש"מוות קל זה להירדם בלילה בחוץ, בלילה ירח וכוכבים נוצצים וישנים כילדים".
למזלי אשתו של לבנצה שבה הביתה ובשורה טובה בפיה .ככה נגאלתי ממחשבות רעות שאפפו אותי.
לבנצה שמח שבשלב ראשון יש לי לאן ללכת. הוא היה איש טוב ,לוחם אנטי נאצי .פעם בחוזרו מהעבודה בערב הלך בכביש ופתאום שמע בכי של ילד בצד הכביש, בתעלה ,ניגש אליו ולקח אותו הביתה, הרגיע אותו שלא יפחד ואמר "יש לי בבית אחד כמוך!", הילד היה בן 7 – 8 שנים ורצה להגיע ל"צחנוב" בעיר ,ב"צחנוב" עוד היו יהודים.
הילד אכל ארוחת ערב וישן איתי במחסן על מצע קש מרופד. בבוקר הראתי לו איך ללכת לאורך פסי הרכבת. לבנצה צייד אותו עם לחם ובקבוק שתייה .יותר לא ראיתי אותו ומה עלה בגורלו. רק אלוהים יודע,אם יש.
לבנצה פולק אהב לאכול טוב ,לשתות הרבה עד לשכרה. כשהיה שתוי רק ממלמל על פולניה האבודה ועל האנשים המסכנים שסובלים בגלל הנאצים. בקוצר רוח היה רוצה שהסיוט המלחמתי יעבור מהר.
בכל פעם שהצרבת הייתה תוקפת אותו הוא היה מבקש מהסבתא הזקנה שתגיש לו כד קטן של שמנת "לקכ" לשתות ולכבות את השריפה שבגופו .אפילו כשהיה שיכור כלוט,לא פטפט מילה גסה על היהודים, זו היתה הוכחה ליושר מחשבתו ומה שחשב כשהיה צלול,כך גם חשב בהיותו שתוי כמו לוט.
היה מסוגל לשאת שק של 100 ק"ג בדרך לא דרך.
כשאישתו לא היתה בבית,היינו אוכלים 3 פעמים ביום מהנקניק המעושן שעשה,וזה נדיר במלחמה.
הגיעה שעת הפרידה ממני.
לא ידעתי מה מחכה לי.
אצל לבנצה הייתי כמו בן מאומץ ! כל מה שיכלו נתנו לי :בגדים ,נעליים .
בירך אותי שאצליח לעבור את המלחמה האכזריות הזאת.
תמיד היה מעודד אותי ואמר לי :" אתה תעבור הרבה דרכים קשות, אבל תישאר בחיים. יש לי הרגשה כזאת ".המילים שלו נחרטו במוחי והן ליוו אותי כל תקופת המלחמה עד לשחרור, בעצם לאורך כל החיים.
לפרק הבא לפרק הקודם לפרק ההנצחה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה